סופרי דור תש"ח (או דור בארץ / דור הפלמ"ח) הם קבוצת יוצרים שפעלו בישראל בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה־20.
הם נולדו בעשורים הראשונים של המאה ה־20 והיו הדור הראשון שנולד וכתב בארץ ושפת אמם היא עברית. עובדה זו הבליטה אותם ספרותית והעניקה להם זהות משותפת.
רבים מפרסומיהם הופיעו בכתבי עת מקושרים לשמאל ובספרית פועלים.
היצירה של הדור ניסתה לבטא את רגשות דור חדש שחי בארץ באופן עצמאי. העולם והחינוך שלהם נבדלו מזה של דור ההורים, שייעדו ממוצא אירופאי. אירועים ממשיים של התקופה, השואה, המאבק בבריטים ומלחמת העצמאות, דרשו עיבוד ספרותי.
מבשר ההתרחבות של הזרם נחשב ס. יזהר עם "אפרים חוזר לאספסת" (1938). לאחר 1943 הופיעו חוברות של סיפורים קצרים, ולבסוף בשנים 1945, 1946 יצאו רומנים מרכזיים שהקימו את הזרם, למשל הוא הלך בשדות של משה שמיר ואפורים כשק של יגאל מוסינזון.
לאחר הקמת המדינה חלק מהיצירות משקפות מה שנקרא "משבר המדינה", תחושת אכזבה וניכור מול סדרי המדינה והשגרה. זרם זה נחלש בשנות השישים כשהוא הפסיק לדבר לקהל העולים החדש.
כמה ספרים מהדור אלו נכנסו לפנתיאון הספרותי ולתכניות הלימודים, כמו הוא הלך בשדות של משה שמיר ושאול ויוהאנה של נעמי פרנקל. בין הסופרים הבולטים גם חנוך ברטוב, אהרן מגד ואבא קובנר.
הסיפורים היו בדרך כלל ריאליסטיים, כלומר מתארים מציאות באופן אמין, ולעתים נושאים בהם זיקה אוטוביוגרפית. אוטוביוגרפי פירושו: מתבסס על חלקים בחייו של המחבר.
הם עסקו בשלושה נושאים עיקריים: היסטוריה קרובה ורחוקה (כולל מלחמת העצמאות והמאבק בבריטים וגם ימי בית ראשון ושני), השואה והגלות, ומציאות החיים במדינה הצעירה המתהווה.
סופרי דור תש"ח הם כותבים שהיו פעילים בישראל בשנות ה־40 וה־50.
שמו גם דור בארץ או דור הפלמ"ח. הם נולדו וגדלו בארץ. שפתם הראשונה היתה עברית.
הם פרסמו סיפורים ורובם הופיעו בכתבי עת של השמאל ובספרית פועלים.
הם רצו להביע את מה שהרגיש דור חדש בארץ. ההורים שלהם באו מאירופה והחיים שלהם היו שונים.
אירועים גדולים כמו השואה (פרק קשה בהיסטוריה) והמאבק בבריטים וגם מלחמת העצמאות השפיעו על הכתיבה.
אחד המבשרים היה ס. יזהר עם סיפור שיצא ב־1938. אחרי 1943 פורסמו חוברות של סיפורים. בשנים 1945, 1946 הופיעו כמה רומנים חשובים.
דוגמה מפורסמת היא הוא הלך בשדות של משה שמיר. גם שאול ויוהאנה של נעמי פרנקל נחשבת חשובה.
עם הזמן, בשנות ה־60, הכתיבה הזו כבר לא קשרה כל כך לצעירים החדשים.
הסיפורים היו ריאליסטיים (שמתארים דברים אמיתיים). לפעמים הם קיבלו גם נופך אישי מהחיים של הכותב.
הם כתבו על מלחמות והיסטוריה, על השואה והגלות (להיות רחוק מהארץ), ועל החיים במדינה הצעירה.
תגובות גולשים