ספרות ישראלית היא הספרות שנוצרה במדינת ישראל.
נכתבה בעיקר בעברית, אך גם ביידיש, בלדינו, בערבית, ברוסית ובאנגלית.
הייחוד ההיסטורי שלה קשור לתחיית העברית כשפה מדוברת במודרנה.
גלי עלייה גדולים בתחילת המדינה הכניסו לישראל דוברים רבים של שפות אחרות.
בתי ספר, אולפנים ושירות בצה"ל הפכו רבים מהם לעורכי קריאה בעברית, וכך נוצר קהל קוראים לספרות העברית.
קבוצה זו, שכינויה דור הפלמ"ח, קיבצה יוצרים שהשפעתם נבעה מהקמת המדינה וממלחמת העצמאות.
שפת הכתיבה שלהם היא עברית יום‑יומית ולא העברית הלימודית של הדורות הקודמים.
בין הסופרים הבולטים: משה שמיר, ס. יזהר ובנימין תמוז.
בין המשוררים: אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן וחיים גורי.
עולים מרחבי העולם הביאו זיכרונות מחיים קודמים.
חלקם כתבו על השואה, הזיכרונות הקשים מהשמדת יהודים במלחמת העולם השנייה.
אחרים התמודדו עם תהליך ההשתלבות והחיפוש להיות "צבריים" במולדת החדשה.
שנות השישים הולידו את "דור המדינה" או "הגל החדש".
הסופרים נטו להתמקד בפרט ובדמויות לא־גיבוריות, בהשפעת זרמים מערביים.
בולטים: עמוס עוז, א.ב. יהושע ואהרן אפלפלד.
בין המשוררים: יהודה עמיחי ונתן זך.
בשנות השבעים הופיע "הגל המפוכח", עם יצירה שהושפעה מהתערערות הביטחון הלאומי.
שם בולטים יעקב שבתאי, דויד גרוסמן ומאיר שלו.
בתיאטרון ובשירה הופיעו קולות חדשים, כולל שירה על זהויות שונות.
בחלק השני של שנות השמונים והתשעים הופיע זרם פוסט‑מודרניסטי שנקרא "הגל האחר".
בין יוצריו: אתגר קרת, אורלי קסטל‑בלום וגידי נבו.
הם ניסו צורות וסגנונות חדשים בסיפור ובשפה.
עם עליית עולי רומניה הגיעו גם סופרים כותבי רומנית.
חלקם עברו לכתוב בעברית, וחלקם המשיכו לפרסם ברומנית במסגרת קהילתית.
בשנת 2008 פורסם בקלוֹז' כרך על מצב הפרוזה, כולל מאמר על הפרוזה הרומנית בישראל.
ספרות ישראלית היא הספרות שנכתבה בארץ ישראל ובמדינת ישראל.
הרוב נכתב בעברית, אך יש גם סיפורים בשפות אחרות.
בשנים הראשונות למד הרבה אנשים לעברית בבתי ספר ובצבא.
כך נולדה קהל גדול של קוראים.
כאן נכתבו סיפורים רבים על הקמת המדינה.
חלק מהכותבים היו לוחמים לשעבר.
שם חשוב: משה שמיר.
רבים שעלו לארץ הביאו סיפורים מהארץ שממנו הגיעו.
חלק כתבו על השואה. השואה היא רדיפה והרג של יהודים במלחמה.
הם כתבו גם על געגועים למשפחה ועל התחלה חדשה בישראל.
בשנות השישים צמחו סופרים שכתבו אחרת.
הם התרכזו באנשים רגילים, לא בגיבורים מושלמים.
דוגמה בולטת: עמוס עוז.
בשנות השבעים נוצרו יצירות שהיו יותר חזקות וחשובות.
כמה כותבים מפורסמים בזמנים אלה הם יעקב שבתאי ודויד גרוסמן.
בסוף המאה העשרים הופיעו סופרים ניסיוניים.
הם כתבו בדרכים חדשות ומשונות.
כמה מהם הם אתגר קרת ואורלי קסטל‑בלום.
עולים מרומניה גם כתבו ברומנית בארץ.
חלקם המשיכו לפרסם בעיתונות ובספרים ברומנית.
תגובות גולשים