סורא הייתה עיר בדרום בבל, ממערב לנהר הפרת (הפרת הוא הנהר הגדול באזור). בסורא פעלה ישיבת סורא, ישיבה היא מרכז לימוד ותורה, והייתה אחד המרכזים התורניים החשובים של היהדות מהמאה השנייה ועד המאה ה־אחת־עשרה. סביב העיר גדלו כרמים, שדות חיטה ושעורה ומטעי פרות.
על פי יוסף בן מתתיהו, לאחר ביטול ממלכה יהודית קטנה באזור (שהוקמה על ידי חסינאי וחנילאי כמה עשורים לפני חורבן בית המקדש השני) פרץ משבר קשה. גל של פעולות אנטי־יהודיות הוביל להגירות המוניות ולריקון מרכזים כמו סורא. חלק מהמהגרים הגיעו לסלוקיה שעל החידקל, שם פרצו מלחמות והקהילה היהודית שם הושמדה בחלקה. הממברחים שנסו לקתסיפון, בירת הפרתים, גם שם סבלו מרדיפות, ולכן רבים ברחו לערי מבצר כמו נהרדעא ונציבין, שבהן היה להם כוח רב יותר.
כ־180 שנה אחר כך החלה סורא להתאושש, ובמאה השלישית נמצאו שם שוב יהודים רבים. בראשית המאה השלישית חזר רב לבבל, ו־225 הוא עזב את נהרדעא כדי להקים ישיבה בסורא. ישיבה זו הפכה לאחד משני המרכזים התורניים הגדולים בבבל, לצד פומבדיתא.
יש הרואים בזיהוי העתיק שסורא תוזכר אף כמתא מחסיא בתלמוד, אך מתא מחסיא מופיעה לעתים כעיר סמוכה או כפרבר, ושם התקיימה לעתים סניף של ישיבת סורא. עד המאה העשירית היו רוב תושבי סורא יהודים. כשבנימין מטודלה עבר באזור בסביבות שנת 1170, כבר לא מצא יישוב יהודי במקום.
סורא הייתה עיר בדרום בבל, ליד נהר גדול שנקרא הפרת.
בסורא הייתה ישיבה. ישיבה זה מקום שבו לומדים תורה ביחד. ישיבת סורא הייתה חשובה מאוד מהמאה השנייה עד המאה ה־11.
סביב העיר היו כרמים, שדות חיטה ושעורה ומטעים.
לפעמים היו בעיות קשות. אחרי תקופה רעה ברחו יהודים לסלוקיה. שם היו קרבות והרבה אנשים נפגעו. רבים ניסו למצוא מקלט בקטסיפון, בירת הפרתים, אבל גם שם לא היה להם פשוט.
המון יהודים הגיעו לבסוף לערים מבוצרות כמו נהרדעא ונציבין, שהגנו עליהם טוב יותר. אחרי כ־180 שנה סורא התחילה להתאושש.
בשנת 225 רב עזב את נהרדעא והקים ישיבה גדולה בסורא. היא הפכה לאחת משתי הישיבות הגדולות בבבל.
עד המאה ה־10 רוב תושבי סורא היו יהודים. ב־1170 המטייל בנימין מטודלה כבר לא מצא שם יהודים.
תגובות גולשים