סחוס

הכונדרוציטים נראים במפרציות שלהם.

סחוס (רקמת חיבור סיבית וצפופה) מהווה מבנה תומך בגוף. הוא נמצא במפרקים, בכלוב הצלעות, בגידים, באוזן, באף, בדיסקים בין-חולייתיים ובדרכי הנשימה. הסחוס בנוי מתאים שנקראים כונדרוציטים וממטריצה חוץ-תאית שמכילה סיבי קולגן ואלסטין וחומר יסוד עשיר בגליקוזאמינוגליקנים ופרוטאוגליקנים. הסיבים מסודרים בין התאים וחומר היסוד ממלא את החללים.

לסחוס תפקיד מרכזי בהתגרמות תוך-סחוסית (תהליך שבו סחוס הופך לעצם) ובגדילה אורכית של עצמות ארוכות. הוא גם יוצר משטחים חלקים להנעת מפרקים ובולם זעזועים (כמו מניסקוסים). סחוס נותן תמיכה גמישה לאוזן, לאף ולדרכי הנשימה.

התאים הצעירים בונים את הסחוס ונקראים כונדרובלסטים. הם מתחלקים, מתעגלים והופכים לכונדרוציטים שנמצאים בחללים קטנים שנקראים מפרציות (לקונות). רק 2%, 5% מרקמת הסחוס הם תאים; מרבית השטח הוא מטריצה.

לסחוס אין כלי דם, ולכן ההזנה נעשית בדיפוזיה דרך מסב הסחוס (שכבת חיבור שעוטפת ומזינה את הסחוס). במפרקים מספק הנוזל הסינוביאלי את המזון. רמת המטבוליזם בסחוס נמוכה והנשימה בו אל-אווירנית; הכונדרוציטים מאחסנים גליקוגן לשעת חירום.


יש שלושה סוגים עיקריים:
- סחוס זגוגי (היאליני): הנפוץ ביותר, שקוף-תכלת, מצפה מפרקים ומשמש כתבנית לעצם המתפתחת. הוא גמיש וחלק.
- סחוס אלסטי: עשיר בסיבי אלסטין, גמיש יותר; נמצא באפרכסת האוזן ובמקומות שצריכים להישאר פתוחים.
- סחוס סיבי (פיברוטי): עשיר בקולגן, קשיח וחזק; נמצא בדיסקים בין-חולייתיים ובמקומות עמידים ללחץ.


זהו הסחוס הנפוץ. כונדרוציטים מסודרים בצברים איזוגניים (מקבוצות של עד שמונה תאים) בתוך מפרציות. הסחוס מכיל בעיקר קולגן מסוג II ופרוטאוגליקנים, והאגירה של מים במטריצה נותנת לו גמישות ויכולת לעמוד בעומסים. פעילות הכונדרוציטים מושפעת מהורמונים: הורמון הגדילה, תירוקסין וטסטוסטרון מעודדים יצירת גליקוזאמינוגליקנים; קורטיזון ואסטרוגן יכולים לדכא אותה.

מסב הסחוס עוטף את רוב הסחוס הזגוגי ומכיל תאים שיכולים להפוך לכונדרובלסטים. באזורי המפרציות יש מטריצה טריטוריאלית עם כמות גדולה של גליקוזאמינוגליקנים.


הוא גמיש יותר כי יש בו הרבה אלסטין. מצוי באוזן ובמקומות שמחייבים גמישות, ולעיתים ממשיך כסחוס זגוגי.


סוג זה מהווה “ביניים” בין סחוס לרקמה פיברוטית. בו יש הרבה קולגן מסוג I ו-II, והוא עמיד ללחצים גדולים. אין לו מסב סחוס, והכונדרוציטים בו מסודרים בשורות אורכיות.


הסחוס מקורו במזנכימה (רקמת עובש). תאי מוצא שנקראים כונדרופרוגניטורים מתעגלים, מתחלקים ונהיים כונדרובלסטים. הכונדרובלסטים מפרישים מטריצה ונהיים לכונדרוציטים. הגדילה יכולה להיות מבפנים על ידי חלוקת כונדרוציטים (מיטוזה) או מבחוץ על ידי התמיינות תאי מסב הסחוס לכונדרובלסטים.


תיקון הסחוס איטי ולעתים לא מושלם, משום שאין בו כלי דם. אצל ילדים קטנים ההתחדשות טובה יותר. פגיעות קשות יכולות להיתרגם לצלקות של רקמה פיברוטית במקום סחוס חדש.

הכונדרוציטים נראים במפרציות שלהם.

סחוס הוא רקמה קשה אך גמישה שמחזיקה חלקי גוף. הוא נמצא במפרקים, באוזן, באף, בדיסקים בין-חולייתיים ובקנה הנשימה.

כונדרוציט הוא תא של הסחוס. כונדרובלסט הוא תא צעיר שבונה סחוס. התאים יושבים בחללים קטנים שנקראים מפרציות (חללים בתאים).

לסחוס יש מטריצה, חומר סביב התאים עם סיבים שמחזיקים אותו. אין בסחוס כלי דם, לכן הוא מקבל מזון דרך שכבה חיצונית שנקראת מסב הסחוס (שכבה שמזינה).


יש שלושה סוגים עיקריים:
- סחוס זגוגי (הנפוץ): מצפה מפרקים ועוזר לעצמות לזוז חלק.
- סחוס אלסטי: גמיש, נמצא באוזן ושומר על צורה.
- סחוס סיבי: חזק ועומד בלחצים, נמצא בין החוליות.

הסחוס גדל מתאים מיוחדים שמתמיינים וחולקים. אם הסחוס ניזוק, הוא משתקם לאט כי אין לו דם. אצל ילדים הוא נרפא טוב יותר.