סטיוארט סאטקליף

סטיוארט פרגוסון ויקטור סאטקליף (23.6.1940, 10.4.1962) היה הבסיסט המקורי של הביטלס. בסיסט פירושו מי שמנגן בבס, כלי נגינה עם צליל נמוך. הוא עזב את הלהקה כדי לפתח קריירת צייר והיה קרוב מאוד לג'ון לנון. יחד הם כנראה הציעו את השם "הביטלס" בהתאמה לשם להקת "הצרצרים" שאהבו.

סטיוארט נולד באדינבורו ועבר בילדותו עם משפחתו לליברפול. הוא למד במכללה לאמנויות של ליברפול ופגש שם את ג'ון לנון. לנון העריך מאוד את הכישרון האמנותי שלו, וסאטקליף סייע לו להשתפר בציור. פול מקרטני חש קנאה בקשר הזה.

בינואר 1960 קנה סאטקליף גיטרת בס מדגם הופנר והצטרף ללהקה שכללה אז את לנון, מקרטני והאריסון. כישוריו המוזיקליים נתפסו כחסרים אצל ביוגרפים רבים, אך עמיתים זכרו גם הופעה טבעית וסגנון בימתי בולט.

הביטלס נשלחו להופעות ברובע ריפרבהן בהמבורג. שם סאטקליף הפך לפופולרי בזכות מראה בולט - משקפי שמש ומכנסי עור - ולפעמים שירה של שיריו של אלוויס פרסלי. במפגשים שם הכיר את הצלמת אסטריד קירשהר, והם התקרבו.

דקות אחרי סגירת המועדונים ב-1960 הקבוצה חזרה לאנגליה, אך סאטקליף נשאר בהמבורג עם אסטריד. לאחר כמה חודשים חזר עם חברי הלהקה, אך זמן קצר לאחר מכן החליט לעזוב כדי לחזור לציור. הוא קיבל מלגה למכללת האמנות בהמבורג והחל ללמוד שם בספטמבר 1961, תחת הנחיית האמן אדוארדו פאולוצי.

אסטריד הייתה צלמת מתלמדת מההמבורג. היא וצוות בית משפחתה אירחו את חברי הלהקה, והקירות בביתם היו צבועים בשחור. סאטקליף ואסטריד ניהלו רומן, החליפו טבעות ביומם ונישאו למעשה במנהג גרמני ב-30 בנובמבר 1960. היא השפיעה על אופיו וסגנון לבושו.

כישרונו של סאטקליף כצייר הוערך כבר בצעירותו. ציורו "ציור קיץ" הוצג בגלריה ווקר ונקנה על ידי ג'ון מור. סאטקליף צייר בעיקר בסגנון אקספרסיוניסטי מופשט, שנמצא באותה תקופה באירופה ובארצות הברית. עבודותיו כללו דיוקן עצמי ויצירות מסדרת "המבורג". המורה אדוארדו פאולוצי כתב עליו כי הוא בין התלמידים הטובים ביותר.

בשנותיו האחרונות בהמבורג סבל סאטקליף מכאבי ראש חזקים ורגישות לאור. ב-10 באפריל 1962 התמוטט בבית אסטריד ונפטר טרם הגעת האמבולנס. סיבת המוות נקבעה כמפרצת במוח, מצב שבו כלי דם במוח יכולים להתרחב ולקרוע ולגרום לדימום.

המוות היה טראומה לחבריו, ובמיוחד לג'ון לנון. אמו של סאטקליף טסה להמבורג לקחת את גופתו חזרה לליברפול. הוא נקבר בבית הקברות של יוטון ברחוב סטנלי רוד.

ישנה השערה שהדימום במוח יתכן ופיתח לאחר פגיעה בראש שקרתה בשלהי 1960, אך הסיבה המדויקת לא הובהרה סופית.

בדיסק האוסף Anthology 1 (1995) הוצגה דמותו של סאטקליף על העטיפה. באלבום נכללו שלוש הקלטות מ-1960 שבהן ניגן סאטקליף בבס: "הללויה, אני אוהב אותה כל כך", "את תהיי שלי" ו"קאיין".

חייו של סאטקליף תוארו במספר סרטים וסרטי תעודה. הסרט הבולט "Backbeat" (1994) מתמקד בהווייתו כחלק מהביטלס המוקדמים. גם מספר ספרים ביוגרפיים נכתבו על חייו ואמנותו.

סטיוארט סאטקליף (1940, 1962) היה הנגן שבאחראי על הבס בתחילת דרכה של הלהקה שהפכה ל"ביטלס". בס זה כלי נגינה בעל צליל נמוך.

סאטקליף גדל בליברפול ולמד בבית ספר לאמנות. שם פגש את ג'ון לנון. סאטקליף היה צייר טוב ועזר ללנון להשתפר בציור.

הביטלס נסעו להמבורג בגרמניה כדי להופיע. שם סאטקליף הכריז סגנון לבוש בולט והצטרף לרומן עם אסטריד, צלמת צעירה.

אסטריד צילמה את הלהקה והייתה חברה קרובה של סאטקליף. הם החליפו טבעות והתגוררו יחד למשך תקופה.

סאטקליף עזב את הלהקה כדי להיות צייר מקצועי. הציורים שלו היו בדרך כלל מופשטים. מוזיאון ווקר בליברפול רכש כמה מהם.

סאטקליף התחיל לסבול מכאבי ראש חזקים. יום אחד ב־10 באפריל 1962 הוא התמוטט ונפטר. הרופאים אמרו שהדבר קרה בגלל מפרצת. מפרצת הוא בלון קטן בכלי דם במוח שיכול להיקרע ולגרום לדימום.

הוא נקבר בליברפול. חבריו בלהקה, ובפרט ג'ון לנון, היו מאוד עצובים.

בשנת 1995 יצא אלבום אוסף שבו מופיעות הקלטות מוקדמות עם סאטקליף. על חייו נכתבו גם ספרים וסרטים, בהם סרט בשם "Backbeat" שמספר על תקופת ההמבורג.