סטרטיגרפיה (מילים ביוונית ולועזית שמשמעותן כתיבה על שכבות) היא ענף בגאולוגיה שעוסק בתיאור סדר השכבות של סלעים ובקביעת גילן לפי הלוח הגאולוגי. סלעי משקע הם סלעים שנוצרו מהצטברות חלקיקים במים או על קרקעית הים, והם בדרך-כלל שכבתיים. גם בזלת געשית יכולה להצטבר בשכבות אחרי התפרצויות.
חתך סטרטיגרפי הוא הסדר של השכבות במקום מסוים. בחינת חתכים כאלו עוזרת להבין את תולדות כדור הארץ. עקרונות השיטה ושיטות הבדיקה פותחו גם לשימושים מעשיים, בעיקר בחיפושי נפט ומים תת-קרקעיים.
הסטרטיגרפיה מתמקדת בעיקר בסלעי משקע שנוצרו כשהחומר שקע במים מתוקים או מלוחים. היא בוחנת גם שכבות שנוצרו מקרישת לבה שקירשה, ושכבות של סלעים מותמרים. סלעים מותמרים הם סלעים שהשתנו בעקבות לחץ וטמפרטורה גבוהים.
שכבתיות בבזלת מלמדת על מספר התפרצויות, ומהם מרכיבי החומר שמילאו אותן.
מאובנים (שאריות או צורות של יצורים קדומים) שבשכבות עוזרים לקבוע את סביבת ההיווצרות ולנתח את הגיל. על-פי המאובנים אפשר להבחין בין סלעים ימיים ליבשתיים.
בנוסף לסטרטיגרפיה משתמשים במדידות מגנטיות לאיתור סלעים פלאומגנטיים, סלעים ששמרו את כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ. חוקרים גם פליאו-קלימה, כלומר שינויים באקלים בעבר, בעזרת שכבות וסימנים בהם.
בשנת 1961 נקבעו תקנים בינלאומיים למיונים על ידי האיגוד הבינלאומי למדעי הגאולוגיה (IUGS).
אחד השימושים המרכזיים בסטרטיגרפיה הוא איתור שכבות רוויות בנוזלים או גזים, כמו מים, נפט או גז טבעי. קידוח מעניק חתך מקומי של השכבות. עם חתכים מכל אזור ניתן למפות את מבנה השכבות ולהחליט היכן כדאי לקדוח הלאה.
נפט וגז מצטברים בדרך-כלל בסלעי משקע בתוך "מלכודות" גאולוגיות. השימוש בחתכים ובנתוני קידוחים קודמים מפחית סיכון ומגביר את הסיכוי למצוא משאבים.
ניקולאוס סטנו הניח את הבסיס התאורטי עם עקרון הסופרפוזיציה: שכבה שמונחת מעל שכבה אחרת צעירה ממנה. ניתן להחיל את העיקרון גם על אירועים גאולוגיים אחרים, כמו שברים שסותרים שכבות, הם צעירים מהשכבות.
ויליאם סמית, "אבי הגאולוגיה האנגלית", חיבר בסוף המאה ה־18 מפה גאולוגית רחבת-יריעה של אנגליה. הוא הדגים את חשיבות המאובנים להתאמת שכבות וזיהוי סדרי זמן.
סטרטיגרפיה היא חקר השכבות של סלעים. שכבה היא יריעה של סלע שנוצרה במקום ובזמן מסוים.
סלעי משקע נוצרים מהצטברות של חלקיקים במים או על הקרקע. גם בזלת מהרי געש יכולה ליצור שכבות.
יש סלעים שנוצרים במים ויש כאלה שנוצרים על היבשה. כשרואים שכבות יבשתיות על הר, זה סימן שהמקום היה פעם מכוסה מים.
מאובן הוא שארית של יצור קדמון. מאובנים עוזרים לדעת היכן וכיצד נוצרה השכבה.
יש גם מדידות מגנטיות. סלעים פלאומגנטיים שמרו את כיוון המגנטיות ששררה אז. חוקרים משתמשים בזה כדי ללמוד על העבר.
סטרטיגרפיה עוזרת למצוא מים, נפט וגז שנשמרים בתוך שכבות. בקידוח רואים חתך של השכבות. על-פי חתכים וקידוחים נוספים מחליטים היכן לחפור שוב.
ניקולאוס סטנו אמר ששכבה שמעל היא צעירה יותר. זה נקרא עקרון הסופרפוזיציה. ויליאם סמית הכין מפה גדולה והראה שהמאובנים עוזרים להתאים שכבות בזמנים שונים.
תגובות גולשים