סידני סמית'

אדמירל ויליאם סידני סמית (21 ביוני 1764, 26 במאי 1840) היה קצין צי בריטי שפעל בעיקר בתקופת מלחמות נפוליאון. נפוליאון עצמו אמר עליו כי הוא "איש זה גרם לי להחמיץ את ייעודי".

סמית' נולד למשפחה בעלת רקע צבאי-ימי. הוא הצטרף לצי המלכותי ב-1777, בהיותו בן 13. כבר ב-1778 הצטיין בקרב נגד הפריגטה (ספינה מלחמתית קטנה) "ראלי" של צי ארצות הברית, ובהמשך הועלה לדרגת לויטננט ב-1780. ב-1782 שירת תחת אדמירל רודני והצטיין בקרב איי לה סנט נגד הצי הצרפתי. בסוף המלחמה, אחרי הסכם פריז (1783) שהכיר בעצמאות ארצות הברית, קורקע סמית' ונשאר בחופשה ארוכה עם חצי משכורת.

בזמן זה ביקר בצרפת, ספרד ומרוקו וצפה בפרויקטים ימיים כמו נמל שרבור, פעילות שעזרה לו ללמוד על אזורים שיש להם חשיבות אסטרטגית.

בשנת 1790 ביקש לשרת בצי שוודיה במלחמה נגד רוסיה. המלך גוסטב השלישי מינה אותו למפקד שייטת קלה וליועץ ימי. בקרב סבנסקונד (Svensksund) הוביל סמית' מהלך שהביא להפסד גדול של הצי הרוסי, והושם במסדר החרב השוודי. בצי הבריטי נהגו לכנותו לגלוג "האביר השוודי".

ב-1793 שהה סמית' בטורקיה ונמלט לטולון כדי להתנדב לצד הבריטים והמלוכנים בצפון הים התיכון. שם ניסה להשמיד ספינות צרפתיות לפני שנאלצו להתפנות; למרות השמדת חלק מספינות האויב, הוא נתקע ועל כך האשים אותו נלסון.

ב-1795 נשא פיקוד על אניית הקרב "דיאמונד" והצטרף לשייטת הפריגטות המערבית. מומחיותו היתה במבצעים על החוף. ב-1796 נתפס בניסיון לחבלה בנמל לה האבר ונביא לפריז. הוא הוחזק במעצר כשנתיים, אך נמלט בסיוע מלוכנים צרפתיים, ובין מסייעיו היה הקצין הצרפתי אנטואן דה פיליפו.

לאחר ניצחון נלסון בקרב על הנילוס, נשלח סמית' לים התיכון והוצב על סיפון ה"טייגר", ספינה צרפתית של 80 תותחים שנפלה בשבי. האדמירל ג'רוויס נתן לו דרגת קומודור (דרגה שמעניקה עצמאות פיקודית זמנית) וסמכויות רחבות לפעול במזרח התיכון.

מטרתו העיקרית הייתה לחזק את ההתנגדות הטורקית לנפוליאון ולסייע בעימותים בארץ ישראל ובמצרים. הוא תמך בפחה אחמד אל-ג'זאר בעכו: אספק תותחים, חיילים ועזר לחסום אספקה בדרך הים. בסייעתו השתתף גם אנטואן דה פיליפו ובעל ברית מקומי, חיים פרחי, שעזרו בתכנון ההגנה.

במרץ 1799 החל המצור על עכו. סמית' השתמש בספינותיו כדי לעצור אספקה ולשגר אש על הצרפתים. לאחר ניסיונות מרובים לפרוץ את החומה, ואחרי הגעת מרכיבים מצריים נוספים ותנאי הגנה מחודשים, המתקפה הצרפתית ב-9 במאי נכשלת. נפוליאון נסוג למצרים, זו הייתה תבוסתו היבשתית הראשונה.

ב-1800 הוקמה מצודה בשם "סידני סמית" בחומה הדרומית של יפו, במימון בריטי. סמית' ניסה לשאת ולתת על כניעת כוחות צרפת במצרים והסכים על הסכם באל-עריש, אך ההסכם בוטל בהשפעת מתנגדים בצי הבריטי.

במהלך הנחיתות באבוקיר סייע סמית' בהנחתת כוחות בריטים יחד עם תמיכה טורקית. למרות מעורבותו, חוסר הפופולריות בצי פגע בעמדתו ובסמכויותיו.

בשובו לאנגליה ב-1801 קיבל עיטורים ופנסיה, אך נלסון המשיך לחסום את דרכו. ב-1802 נבחר לפרלמנט מטעם רוצ'סטר. ישנן עדויות לשמועות על רומן עם הנסיכה קרוליין, אך זה לא ברור.

במהלך 1803, 1805 פעל באזור הים הצפוני וניסה לפתח נשקים ימיים חדשים יחד עם הממציא רוברט פולטון, פצצות טורפדו ומוקשים ימיים, כדי לפגוע בצי הצרפתי. ניסיון לתקיפה בבולון נכשל בגלל מזג אוויר, והצי המצורף הושמד בקרב טרפלגר ב-1805.

בנובמבר 1805 קודם לדרגת תת-אדמירל (דרגת אדמירל נמוכה יותר). בים התיכון סייע בסייעת לפרננדו הראשון בסיציליה ולחילוץ נאפולי. ב-4 ביולי 1806 נחל מהלך מנצח בקרב מיידה (Maida) עם חיילים בלתי סדירים מקלבריה וכוחות בריטים, אך נודע שוב על סכסוכים עם מפקדים והודח מהפיקוד.

ב-1807 השתתף במשלחת לקונסטנטינופול בראשות דקוורת', שמטרתה למנוע חיבור בין צרפת לטורקיה; המסע נכשל והמשלחת סיימה בסגת תחת אש. לאחר מכן חזר ללונדון.

ב-1807 סייע בארגון הפלגת הצי הפורטוגזי לריו דה ז'ניירו, ברזיל. שם תכנן מתקפות נגד מושבות ספרד בדרום אמריקה, אבל נקרא חזרה לאנגליה ב-1809. ב-1810 קודם שוב ונישא לקרוליין רמבולד.

ביולי 1812 חזר לים התיכון כקצין בכיר על ה"טרמנדוס" וה"היברניה". המצור על טולון והתנהלות המערכה המשיכו עד 1814, אז הובסה צרפת ונפוליאון הודח.

לאחר המלחמות עסק סמית' במאבק בשודדי הים הברברים, שהיו מעורבים בסחר בעבדים ובחטיפות. הוא פעל בקונגרס וינה כדי לנסות להשיג מימון לפעולות אלה.

ב-1815, אחרי חזרת נפוליאון מאלבה וניצחון בוווטרלו, סייע סמית' בפינוי וטיפול בפצועים משני הצדדים. הוא קיבל את כניעת כוחות באראס ואמיין והבטיח כניסה של כוחות בעלות הברית לפריז ללא קרב. על פעולות אלו הוענק לו תואר אצולה בריטי.

סמית' צבר חובות ונאלץ לעבור עם משפחתו לצרפת. חי בפריז עד פרעון חובותיו, קיבל קצבה וחי בצניעות. הוא מת ב-26 במאי 1840 משבץ ונקבר בבית הקברות פר לה שז בפריז.

ויליאם סידני סמית (1764, 1840) היה קצין צי בריטי חשוב בזמן נפוליאון.

הוא הצטרף לצי כשהיה בן 13. פריגטה (ספינת מלחמה קטנה) בהצטיינותו הובילה לעלייתו בדרגות. אחרי סוף המלחמות של אמריקה העבודה שלו הופסקה לזמן מה.

ב-1790 הוא עזר לשוודים לנצח קרב גדול נגד רוסיה. קיבל תואר אבירות שוודי ושמו התקשר לניצחון זה.

סמית' שירת בים התיכון על סיפון ה"טייגר", ספינה שנלקחה מאויב והייתה חזקה. הוא עזר לטורקים בעכו (עיר בחוף).

היה מצור על עכו ב-1799. מצור (כאשר צבא מקיף עיר כדי לכבוש אותה) נכשל. סמית' עזר לעצור אספקה מהים וסייע בחיזוק החומות. המתקפה של נפוליאון נכשלת והוא נסוג.

סמית' עבד גם באירופה ובים הצפוני. ניסו את רעיונותיו לנשקים ימיים חדשים, אבל חלק מהניסיונות כשלו. הוא סייע גם להעביר את צי פורטוגל לברזיל כשהאיום צף.

ב-1815, אחרי קרב ווטרלו, הוא טיפל בפצועים וסייע בהסדר כניעות. לאחר המלחמות ניסה להילחם בשודדי הים שבצפון אפריקה (שסחרו בעבדים).

בשל חובות עבר לחיות בפריז. שם חי בסוף חייו בצניעות. הוא מת ב-1840 ונקבר בבית הקברות פר לה שז בפריז.