סיוע אווירי קרוב

''סיוע אווירי קרוב'' הוא שימוש בכוחות האוויר לתקיפת מטרות יבשתיות וימיות כחלק ממערכה קרקעית או ימית.


מספק סיוע אווירי קרוב לכוחות אמריקניים השטים בנהר החידקל

סיוע אווירי קרוב הוא שימוש במטוסים או במסוקי קרב לתקיפת מטרות שנמצאות קרוב לכוחות ידידותיים. תפקודו דומה לארטילריה; ארטילריה = תותחי קרקע גדולים שמכוונים אש על מטרות.

סיוע זה הוא חלק מדוקטרינת הזרועות המשולבות המודרנית. הוא שונה מאמנעה אווירית, אמנעה אווירית היא שימוש במטוסים לתקיפת מטרות קרקעיות שאינן בקרבת כוחות ידידותיים, במטרה למנוע תגבור אויב.

במשימות סיוע אווירי קרוב נדרש תיאום הדוק בין כוחות האוויר והיבשה כדי למנוע אש על ידידים. התיאום נעשה באמצעות מערכות קשר ושליטה, ואמצעי זיהוי עמית-טורף, מכשירים שמבדילים בין כוחות ידידותיים לאויב.


סיוע אווירי ימי כולל משימות רבות: סיור להרחבת אזור הגילוי, זיהוי מטרות, תיווך תקשורת והתקפה על מטרות. הפלטפורמות יכולות להיות מטוסים, מסוקים וגם כלי טיס בלתי מאוישים. הן יכולות להיות חלק מנשק הכוח הימי או הוקצו במיוחד למשימה.

במלחמת יום הכיפורים, בקרב פורט סעיד, הוזמנו מטוסים לתמוך בספינות. מטוס F-4 פנטום ירה רקטנים ואז הפציץ וספינת אוסה מצרית נפגעה. שלושה מטוסי A-4 סקייהוק תקפו אך לא פגעו. חיל האוויר העריך זאת בזבוז, אך לספינות זה היה הסיוע שנדרש. אף לאחר הצטיידות בטילים ארוכי טווח כמו הרפון וגבריאל, שמות של טילים, דוקטרינת הקרב שמרה על הזמנה של מטוסים. הסיוע האווירי מאפשר ניצול מרבי של טווחי נשק ומרחיב את יכולת הפעולה מעבר לגילוי של ספינות.


במאמר משנת 2001 בעיתון מערכות, האלוף אברהם רותם הציג פערים ובעיות בשיתוף הפעולה בין חיל האוויר לכוחות היבשה במלחמת לבנון הראשונה.

לפי רותם, חיל האוויר מדרג משימות כך: ראשית חופש טיסה ועליונות אווירית באמצעות השמדת מערך טק"א וניהול הקרב האווירי; שנית השמדת מטרות אסטרטגיות וקרקעיות מחוץ לקווי התיאום; ושלישית בלבד סיוע קרוב לכוחות היבשה. סדר עדיפויות זה עלול לעכב סיוע לכוח יבשתי שבצורך דחוף.

לצד הישגים באוויר, תרומת חיל האוויר ללחימה היבשתית הייתה מוגבלת ולעתים שנויה במחלוקת. הפער נבע מהבדלים בתפיסה: חיל האוויר ראה עצמו כיחידה עצמאית, וכוחות היבשה ציפו לשיתוף פעולה תלוי הדדי. רותם ציין חוסר הבנה לגבי מגבלות, עדיפויות ומונחים מבצעיים, שיצר תסכול וחיכוכים. דוגמה בולטת הייתה בקשה של מפקדי יבשה "להשכיב שכונה", בקשה לא מקצועית שהובילה לבזבוז גיחות.

כדי לשפר תיאום, הציע רותם חמישה עקרונות: הבנה הדדית של דרכי הפעולה, בהירות בסדרי העדיפויות, זרימת מידע מתמדת, איזון בין יעילות וגמישות, והקמת מנגנון מוסמך להחלטות בזמן אמת. אלה אמורים להפחית אלתורים ולחזק תכנון משותף.

''סיוע אווירי קרוב'' הוא כשמטוסים ועזרים מהאוויר עוזרים לחיילים על היבשה או בים.


מטוס = כלי תעופה שנוסע באוויר. מסוק = כלי תעופה שמרחף.

הם תוקפים מטרות שקרובות לכוחות ידידותיים. ארטילריה = תותחים גדולים על הקרקע. חשוב לתאם היטב כדי לא לפגוע בידים. לשם כך משתמשים בקשר ובאמצעי זיהוי עמית-טורף, מכשיר שבודק מי ידידותי.


הסיוע יכול לכלול סיור, מציאת מטרות, שליחת הודעות ופעולות נגד אויבים. יש מטוסים, מסוקים וגם כלי טיס בלי טייס.

במלחמת יום הכיפורים, בקרב פורט סעיד, הוזמנו מטוסים לעזור לספינות. מטוס F-4 פגע בספינת אויב. כמה מטוסים A-4 ניסו לתקוף ולא פגעו. חלק ראו זאת בהפסד וחלק ראו בכך בדיוק מה שהספינות צריכות. הרעיון נשאר להזמין מטוסים גם אחרי שהיו טילים ארוכים יותר.


במאמר משנת 2001, אלוף אברהם רותם כתב על בעיות בתיאום עם כוחות היבשה במלחמת לבנון הראשונה.

לפי רותם, חיל האוויר נותן עדיפות ראשונה להבטחת שליטה באוויר. אחר כך מתקפות אסטרטגיות. סיוע לחיילים על הקרקע בא אחרי זה. סדר העדיפויות הזה גרם לפעמים לעיכובים ולחיכוכים.

רותם הציע חמש דרכים לשפר את התיאום: להבין זה את זה, להיות ברורים בעדיפויות, לשתף מידע כל הזמן, לשמור על גמישות ויעילות, ולהקים צוות שיחליט מהר בזמן אמת.