לוחמה ימית

לוחמה ימית היא הלחימה בים באמצעות ספינות וכלי שיט. היא כללה קרבות בין צי למדינה, בין ספינות צבאיות וסיבוביות ושודדי ים.

בספינות הקדומות ההנעה הייתה בכוח הזרוע של החותרים (אנשים שמושיטים את המשוטים). המפרש שימש בעיקר כתמיכה ולא בקרב. הניווט היה קרוב לחוף ובאמצעות השמש והירח.

הפיניקים, עם צורך לים בגלל קרקע דלה, פיתחו ספינות מהירות. הם המציאו את האניה עם איל הניגוח (אלמנט חרטום ששימש לניגוח של ספינות אויב) ואת הדו-טורית, שבה הושבו החותרים בשתי שורות. המודל השפיע על היוונים.

היוונים פיתחו את הטרירמה, ספינה תלת-חתרית עם כ־150, 200 משוטים (חותר = מי שמושיט את המשוט). המפרש היה משני; החימוש העיקרי היה איל הניגוח. הטקטיקה הבסיסית הייתה לנגוח בדופן הספינה של היריב או לשבור את משטיו. הטרירמות השתתפו בקרבות מפורסמים כמו סלמיס.

קרתגו שלטה בים התיכון המערבי ודגלה בספינות משוטים מתקדמות. במאה ה־3 לפנה"ס נכנסה לחימוש ה"קווינקוורמה", הספינה החמישה-חתרית.

במצרים התלמיית היה הצי הגדול ביותר של התקופה, אך המאבקים המשמעותיים של התקופה היו לרוב על היבשה.

הרומאים השתמשו בעבדים כחותרים. במלחמה הפונית הראשונה פיתחו את ה"קורבוס", גשר נייד שהאפשר להם להעלות חיילים לספינות קרתגיות ולנצח בקרבות.

הגליאה שימשה כמודל: שורת משוטים אחת ומספר קטן של חתרים. הביזנטים פיתחו את הדרומון, ושימשו בו נשק האש היוונית (הושמדה במים). מרכזי הספנות היו ונציה, ג'נובה ופיזה.

הוויקינגים בנו את הספינה הארוכה להפלגות אוקייניות. הם השתמשו במצפן פרימיטיבי והגיעו לאיסלנד ולחופים של אמריקה.

הצי המוסלמי השתמש בגליאות והוציא מסעות שוד. שם פותח גם האצטרולב, מכשיר ניווט חשוב.

הופעת ספינות חוצות־אוקיינוס (קאראק, קרוולה) סימנה את עידן המפרש. המפרש המשולש (אורכי) איפשר שיט בזוויות שונות של הרוח (תמרון). הומצאו מכשירי ניווט מתקדמים: סקסטנט, קווי אורך ורוחב, ולבסוף הכרונומטר של ג'ון הריסון לפתירת בעיית קו האורך. הופעת הגליאון והאוניות המיועדות לקרב הביאה להתפתחות של סוגים חדשים: פריגטה, אוניית מערכה (ship of the line) ועוד. תבוסת הארמדה הספרדית חיזקה את מעמד אנגליה הימית.

במאות ה-17 וה-18 התפתחו טקטיקות חדשות, בעיקר טקטיקת ה"קו" (טור עורפי) שבה אוניות המרכיבות את השורה ירו כלפי היריב. סוגי הספינות השולטים היו אוניות מערכה ופריגטות.

התחרות התמשכה מאות שנים, עד הניצחון הימיתי האנגלי בקרב טרפלגר (1805). לאחר מכן אנגליה שלטה בימים.

המעבר לשריון ולמנוע קיטור התחיל בסוף המאה ה-19. בקרב המפורסם בהאמפטון רודס (1862) נלחמו ספינת ברזל וקיטור. הבריטים חוללו מהפכה ב-1906 עם אה"מ דרדנוט, שחימשה תותחי קליבר אחיד והציתה מרוץ חימוש.

הצוללות צצו ככוח מבצעי במלחמת העולם הראשונה. הופעת המטוסים הובילה לנושאות מטוסים. במלחמת העולם השנייה נושאות המטוסים הוכיחו עוצמה (טאראנטו, פרל הארבור) והחליפו את אוניות המערכה כמרכז הכוח הימי.

ברית המועצות והאמריקאים היו המעצמות הימיות העיקריות. הסובייטים השקיעו בצוללות גרעיניות. ארה"ב שומרת על צי נושאות גדול, רבים מונעים בכור גרעיני ומצוידים בטילים מודרניים.

חיל הים התחיל במלחמת העצמאות עם ספינות שהוסבו למלחמה. מאז התעצם הצי, והמרכיבים העיקריים היום הם סירות טילים (סטי"לים), ספינות בט"ש וצוללות. מבחינה מספרית הצי קטן יחסית בעולם, אך באזור הוא גדול אחרי הצי המצרי.

לוחמה ימית היא קרב על הים עם ספינות.

בסוף, אנשים שוטו בספינות על ידי חתירה. חותר הוא מי שמשתמש במשוט.
מפרשים שימשו קצת, והספינות נשארו קרוב לחוף.

הפיניקים היו טובים בים. הם בנו ספינות מהירות.
הם השימו חגורה חזקה בחרטום שניקתה ספינה אחרת.

היוונים בנו טרירמה. זו ספינה עם שלוש שורות של משוטים.
הם ניסו לנגוח בספינות אויב כדי לשבור אותן.

קרתגו שלטה בים התיכון. הם השתמשו בספינות חזקות.

הספינות הפכו קטנות יותר. הביזנטים השתמשו ב"אש יוונית", נשק אש שלא כבה במים.

הוויקינגים בנו ספינות ארוכות. הם השתמשו במצפן והפליגו רחוק.

החליפו משוטים במפרשים גדולים. מפרש משולש עזר לשוט בזווית עם הרוח.
נווטים השתמשו בסקסטנט ובשעון מיוחד שנקרא כרונומטר.

מאוחר יותר הגיעו מנועי קיטור ולוחות פלדה. ספינות משוריינות קמו.
ב-1906 נבנתה אה"מ דרדנוט עם תותחים גדולים.

במלחמת העולם נושאות מטוסים הראו שהן חזקות מאוד.
הצוללות הן ספינות שמתחת למים.

חיל הים התחיל ב-1948. היום יש לו סירות טילים וצוללות.
הצי קטן בעולם אבל גדול באזור.