סיכון אשראי הוא הסיכון להפסד כשלווה לא מחזיר את חובו, או חלק ממנו.
מלווים מעריכים סיכון לפי נתוני הלווה והשוק. הערכה זו מקבלת החלטות כמו אישור או דחיית הלוואה, ותנאי ההחזר.
בנקים וחברות משתמשים במודלים ומחלקות מיוחדות להערכת האיתנות הפיננסית של לקוחותיהם. בהערכה ליחידים בוחנים הכנסות, נכסים וחובות וכמו כן היסטוריית פירעון.
בהערכת חברות בודקים גם את סיכוני השוק שבהן הן פועלות ואת הסיכון שהחברה נותנת ללקוחותיה.
על פי הוראות המפקח על הבנקים ובהתאם לבזל 2, בנקים חייבים לפתח מערכות דירוג פנימיות.
דירוג אג"ח הוא כלי נוסף להערכת סיכון. סוכנויות ידועות לכך הן S&P ומודי'ס, ויש גם חברות דירוג מקומיות.
כשסיכון גבוה המלווה יכול לסרב. אך לעתים ההלוואה מאושרת עם תנאים מחמירים. כך המלווה מפצה את עצמו על הסיכון.
הלוואות רבות צמודות לבטחונות, נכסים שהלווה נותן כערובה. ככל שהביטחונות חזקים יותר, הסיכון נמוך והריבית נמוכה.
כאשר הבטחונות נחלשים, הריבית עולה. אם הלווה מפספס תשלומים, בדרך כלל חלה ריבית פרעון גבוהה יותר.
בסחר בין חברות נפוץ מצב שבו הספק מספק סחורה ומשלם הלקוח מאוחר יותר (למשל שוטף+30, עד 30 יום).
זה למעשה אשראי של הספק, ולכן יש בו סיכון. ספק יכול להקשיח תנאי תשלום או להגביל כמויות כדי להקטין את הסיכון.
חברות קטנות או עם לקוחות מעטים פגיעות במיוחד לפיגורים בתשלום ולפשיטות רגל של לקוחות.
אנשים פרטיים חשופים לסיכון אם לא יוכלו לעמוד בחובותיהם.
נגזרות אשראי הן כלים פיננסיים שמציעים הגנה מפני כשל פירעון. דוגמה ידועה היא CDS (ביטוח מפני כשל פירעון). הגוף שנותן הגנה מקבל תשלום תקופתי, ובתמורה מקבל את החוב במקרה כשל.
שירותי גבייה משמשים כאמצעי קיצוני לקבלת חובות. הגובה גובה עמלה, והמלווה לרוב מקבל סכום קטן יותר מהמקורי.
הממשלה יכולה להתערב וליצור חוקים או מערכות כדי להגן על לקוחות. כך נעשית הגנה כשהיכולת להעריך סיכון מוגבלת.
סיכון אשראי הוא הסיכון שהלווה לא יחזיר את הכסף.
מלווים בודקים מי מבקש הלוואה. הם בוחנים הכנסות, נכסים וחובות. הם גם מסתכלים אם החזרו הלוואות בעבר.
חברות גדולות בודקות גם את מצב השוק שבו פועלת החברה.
בנקים חייבים להשתמש בכללים מיוחדים לפי בזל 2 (תקנות לבנקים).
דירוג אג"ח אומר חברות דירוג כמה סיכון יש לחברה. יש חברות כמו S&P.
כשיש סיכון גבוה, המלווה יכול לסרב או לדרוש תנאים מיוחדים.
בטחונות הם נכסים שנתן הלווה כערובה. אם הביטחון חזק, הריבית נמוכה.
אם הלווה מפספס תשלומים, הוא ישלם יותר ריבית.
לעתים ספק שולח סחורה והלקוח משלם מאוחר (לדוגמה שוטף+30, עד 30 יום).
זה כמו הלוואה מהספק. כדי להגן על עצמו הספק יכול לדרוש תשלום מהיר או להגביל אספקה.
חברות קטנות עלולות להיפגע קשה אם לקוחות לא משלמים.
יש "ביטוח" למלווה שנקרא CDS. המגן מקבל תשלום, ובמקרה של כשל הוא משלם למחזיק.
אם לקוח לא משלם, משתמשים בגבייה. הגובה מקבל עמלה, והמלווה מקבל פחות כסף.
המדינה קובעת חוקים כדי להגן על הלקוחות ולעזור לשוק לעבוד טוב יותר.
תגובות גולשים