סימן 1 (טנק)

סימן 1 היה הטנק הראשון בעולם. הבריטים פיתחו אותו במלחמת העולם הראשונה כדי לשבור את הקיפאון של לחימת החפירות.

מלחמת העולם הראשונה הפכה במהירות לקרב שקיבל צורת קיפאון עקב שוחות (חפירות), מקלעים ותותחים. התקפות רגלים קדחיות נגמרו באבדות כבדות. מדענים ומהנדסים חיפשו פתרון טכנולוגי וטקטי. הרעיון היה רכב משוריין עם מנוע בעירה פנימית (מנוע בנזין), שיוכל להשמיד עמדות מקלעים ולפרוץ גדרות תיל.
היה צורך בזחלים, רצועות מתכת מסביב לגלגלים, כדי לעבור מעל בורות ומכתשים שנוצרו מהפגזות. לוטננט‑קולונל ארנסט סווינטון הציע רעיון כזה באוקטובר 1914. הצעה זו זכתה לתמיכה חלקית מצד ווינסטון צ'רצ'יל וניסויים עם טרקטורים זחליים הובילו להקמת "ועדת ספינות היבשה". צוות התכנון של טריטון וילסון פיתח דגם שהיווה בסיס ל"סימן 1".

צורתו של הטנק הייתה מעוינת. שני זחלים ארוכים קיפפו את המכונה, והתווספו גלגלי ייצוב גדולים מאחור. אורכו כ‑10 מטר וגובהו 2.4 מטר.
מכל צד בלטו צריחים־צידי (sponsons). ב"זכר" היה תותח של 6 ליטראות (57 מ"מ) ומקלעים 0.303 אינץ'. ב"נקבה" היו מספר מקלעים. השריון היה בעובי 8, 10 מ"מ, מתאים להגנה מפני נשק קל אך לא מפני תותחים. צוות הטנק מנה 8 איש, ומשקלו הגיע לכ‑28 טון. מהירותו הייתה כ‑5.5 קמ"ש. הוא יכול היה לחצות תעלות רוחבן עד 3.3 מטר ולעבור מכשולים בגובה 1.4 מטר.
הטנק סבל מבעיות תפעוליות רבות. למרות זאת, הוא הוכנס לשירות בשנת 1916 והשתתף בקרב על הסום. ברוב מקרי הלחימה רבים מהטנקים נתקעו או התקלקלו, אך הופעתם השפיעה מאוד על מורל החיילים הגרמנים. הובהר שגם יכולת מוגברת ומספר גדול יותר של טנקים היו יכולים לפרוץ קווי חפירות.

הבריטים הבינו שסימן 1 צריך שיפורים. סימן 2 ו‑3 יוצרו בעיקר לאימונים. בסימן 2 הוסרו גלגלי הייצוב המסוכנים. יוצרו 50 יחידות של סימן 2, וחלקן נשלחו לחזית והשתתפו בקרב אראס (1917). גם בסימן 3 נבנו כ‑50 יחידות, עם שיפורים קלים ביציאות חירום.

סימן 4 נועד לשפר ליקויים מסוימים של סימן 1, אם כי מערכת ההנעה נשארה דומה עד לסימן 5. סימן 4 שימש במתקפות רבות, וההצלחה הברורה הראשונה הייתה בקרב קמברה ב‑20 בנובמבר 1917. גם שם לא השתתפו מספיק יחידות כדי לנצל את הפריצה. רק ב‑1918 הופיעו טנקים בכמויות גדולות, ותרמו לניצחונות בקיץ 1918. בסוף המלחמה פותח סימן 5, עם מנוע חזק יותר ושריון עבה יותר.

הטנקים סימן 1 וסימן 4 סללו את הדרך ללוחמה משוריינת מודרנית. הלקחים מטעויות והצלחותיהם שימשו בסיס לפיתוח טנקים שאחריהם ולשילובם כמרכיב מרכזי בצבאות היבשה.

סימן 1 היה הטנק הראשון בעולם. הבריטים בנו אותו במלחמת העולם הראשונה כדי לעזור לפרוץ את שורות השוחות.

בשירות החפירות היו שוחות עמוקות ותותחים. התקפות רגלים גרמו לאבדות רבות. המהנדסים רצו רכב משוריין עם מנוע בן‑בעירה, שיש לו זחלים. זחלים הם רצועות מתכת סביב הגלגלים. הם מאפשרים נסיעה על בורות ושטח קשה.
מדי רעיון של ארנסט סווינטון ואחרים נבדקו על ידי הבריטים. ווינסטון צ'רצ'יל תמך ברעיון. אחרי ניסויים עם טרקטורים זחליים פותח טנק שעשה את סימן 1.

הטנק היה בדמות מעוינת, כ‑10 מטר אורך. היו לו שני זחלים סביב המכונה. מאחור היו גלגלי ייצוב גדולים. בצדדים היו צריחים עם תותחים ומקלעים. השריון היה דק ביחס לתותחים. צוות הטנק היה 8 אנשים. מהירותו הייתה כ‑5.5 קמ"ש. הוא יכול היה לחצות תעלות ולעבור מכשולים.
הטנק עבד לא טוב תמיד. בחורף 1916 בקרב על הסום רבים נתקעו. עם זאת, הלוחמים הגרמנים נבהלו והסתערו פחות. זה הראה שאם היו יותר טנקים, הם היו מצליחים לפרוץ את הקווים.

סימן 2 ו‑3 יוצרו בעיקר לאימון. הוסרו גלגלי הייצוב בסימן 2. כ‑50 יחידות יוצרו. חלק מהם נשלחו לקרב אראס.

סימן 4 שופר בהמשך. ההצלחה הבולטת הייתה בקרב קמברה ב‑1917. רק ב‑1918 הופיעו טנקים בכמות גדלה, והם עזרו לנצח בקרבות. לאחר מכן פותח סימן 5 עם מנוע חזק יותר.

הטנקים של אותה תקופה שינו את הדרך שבה לוחמים נלחמים בעזרת כלי רכב משוריינים.