סיריוס

תמונה זו צולמה על ידי טלסקופ החלל האבל.

סיריוס (Σείριος, Sirius) הוא כוכב זוגי, מערכת שבה שני כוכבים מקיפים יחד נקודה משותפת. הוא גם נקרא α בכלב גדול וגליזה 244. סיריוס הוא הכוכב הבהיר ביותר בשמי הלילה אחרי השמש, במרחק של כ־8.6 שנות אור. (שנת אור היא מרחק שהאור עובר בשנה.) הוא נמצא בקבוצת הכוכבים כלב גדול ומהווה קודקוד במשושה החורף.

הכוכב הראשי הוא סיריוס‑A. מדובר בכוכב הסדרה הראשית מסוג ספקטרלי A1V, כלומר כוכב לבן‑כחלחל וחם לפי הסיווג הספקטרלי, שמשמש כתו‑תקן למחלקה זו. סיריוס‑A מואר בכ־25 פעמים עוצמת השמש, ומהירותו הרדיאלית היא כ־7.6 ק״מ לשנייה. סביבו התגלו גם ענן אבק בתצפיות.

סיריוס‑B הוא הננס הלבן של המערכת. ננס לבן הוא כוכב שנותר צפוף לאחר שצרך את רוב הדלק הגרעיני שלו. סיריוס‑B מקיף את סיריוס‑A במחזור של 50.1 שנות ארץ, במסלול מאוד אקסצנטרי בין כ־8.1 ל־31.5 יחידות אסטרונומיות. (יחידה אסטרונומית היא המרחק הממוצע בין כדור הארץ לשמש.) הננס הלבן חיוור פי כ־10,000 מסיריוס‑A, קוטרו כ־12,000 ק״מ וצפיפותו גבוהה פי כ־92,000 מזו של השמש. מדידות עם האבל מצאו שמסתו כ־1.02 מסות שמש וטמפרטורת פני השטח שלו כ־25,200 קלווין. לאור העדר מקור חום פנימי, סיריוס‑B יתקרר עם הזמן.


סיריוס היה מוכר לתרבויות עתיקות ברחבי העולם, בזכות בהירותו ובזכות יכולת הצפייה בו כמעט מכל האזורים המיושבים. במצרים העתיקה כונה סותיס וזוהה עם האלה איסיס. הופעתו בשמי הבוקר התרחשה סמוך לזמן הצפת הנילוס, דבר שחובר ללוח השנה ולחקלאות. ביוון העתיקה הופעתו בסמוך לזריחה בישרה את תקופת הקיץ החמה, שנקראה "ימי הכלב". כמה כתבים עתיקים תיארו את סיריוס ככוכב אדום, אף שהיום צבעו לבן‑כחלחל; לא קיים הסבר מקובל לשינוי הזה. כשסיריוס קרוב לאופק הוא נוטה לנצנץ, ולפעמים נראה כאילו צבעו משתנה.


הימצאותו של סיריוס‑B הועלתה כבר ב־1844 על ידי פרידריך בסל, בעקבות שינויים בתנועת סיריוס. ב־31 בינואר 1862 גילה אלבן גרהם קלארק את סיריוס‑B בעזרת טלסקופ שבנה בקוטר 18.5 אינץ'. התצפית אושרה ב־8 במרץ באותה שנה. בשנת 1915 ניתח וולטר סידני אדמס את הספקטרום של סיריוס‑B וגילה שמדובר בגוף לבן, צפוף מאוד, אחד מנוצרוני הננסים הלבנים הראשונים. מדידות מדויקות ב־2005 עם טלסקופ החלל האבל הראו שקוטרו דומה לזה של כדור הארץ והעריכו את מסתו בכ־1.02 מסות שמש. סיריוס‑B נחשב לאחד הננסים הלבנים המאסיביים הידועים, גבוה משמעותית מהממוצע של ננסים לבנים רגילים.

התמונה צולמה על ידי טלסקופ החלל האבל.

סיריוס הוא הכוכב הבהיר ביותר בשמיים אחרי השמש. הוא נמצא כ־8.6 שנות אור מכאן. (שנת אור היא מרחק גדול שהאור עובר בשנה.)

סיריוס הוא למעשה שני כוכבים יחד. הראשון נקרא סיריוס‑A. הוא לבן‑כחלחל וזורח מאוד. הוא בהיר פי 25 מהשמש.

השני נקרא סיריוס‑B. זהו ננס לבן (כוכב קטן וצפוף). הוא מקיף את סיריוס‑A פעם every 50 שנים. המרחק בין השניים משתנה מאד. סיריוס‑B חלש בכ־10,000 פעמים בהירותו של סיריוס‑A. קוטרו כ־12,000 ק״מ, כמו קוטר של כדור הארץ בערך. צפיפותו גבוהה מאוד. פני השטח שלו חמים מאוד, כ־25,200 מעלות קלווין. אין לו מקור חום פנימי, לכן עם הזמן הוא יתקרר.


תרבויות עתיקות ראו את סיריוס בקלות בגלל שהוא בהיר. במצרים קראו לו סותיס וקישרו אותו להצפת הנילוס. ביוון קראו לזמן החם "ימי הכלב" בגלל סיריוס. לפעמים כשסיריוס נמוך על האופק, הוא נראה מנצנץ ובצבעים שונים.


בשנת 1844 חזו שקיים כוכב נוסף סביב סיריוס. ב־1862 אלבן קלארק ראה את סיריוס‑B בטלסקופ גדול. ב־1915 וולטר אדמס גילה שזהו ננס לבן צפוף. ב־2005 טלסקופ האבל מדד את גודלו ומסתו.