סלאבית כנסייתית עתיקה

סלאבית כנסייתית עתיקה, שנקראת גם סלבונית כנסייתית, היא השפה הסלאבית הכתובה הראשונה. כינוי זה מדגיש את השימוש הדתי שלה: "כנסייתית" פירושו שפת פולחן בכנסיות אורתודוקסיות. הכינוי "סלאבית עתיקה" אינו מדויק, כי השפה תועדה רק אחרי שהסלאבית העתיקה התפצלה לקבוצות שונות.

השפה מבוססת על הניב של סלוניקי (תסלוניקי). הנזירים קירילוס ומתודיוס השתמשו בה כדי לתרגם כתבי קודש נוצריים, כולל הברית החדשה והברית הישנה. הם יצרו גם את האלפבית הגלגוליטי (מערכת אותיות ראשונה עבור השפה) כדי לכתוב את הטקסטים.

בשנים 863, 865 הועברו שיעורים בשפה ובאלפבית באקדמיה של מוראביה הגדולה. לאחר גירוש תלמידיהם ב-886, הם הביאו את האלפבית והשפה לאימפריה הבולגרית. שם לימדו אותה באקדמיות כמו פרסלב ובאוחריד, ונכתבו טקסטים המייצגים את הניב הבולגרי של התקופה.

מהגרסה הבולגרית השפה התפשטה לארצות סלאביות נוספות, כמו קרואטיה, סרביה, בוהמיה ופולין, ולנסיכויות של רוס. גם באזורים רומניים נעשה בה שימוש למסמכים דתיים. הטקסטים המקומיים קיבלו השפעות מהלשונות המדוברות באותן ארצות.

בהמשך הוגדרו גרסאות מקומיות ותוקנו לשימוש כנסייתי ומנהלי. השפה שימשה בתפקיד דומה ללטינית ויוונית בימי הביניים, ונשארה שפת תפילה בכנסיות האורתודוקסיות במדינות סלאביות במשך דורות.

סלאבית כנסייתית עתיקה נקראת גם סלבונית. זו השפה הכתובה הסלאבית הראשונה. "כנסייתית" אומרת שהיא שפה שנמצאת בשימוש בכנסיות.

השפה הגיעה מסלוניקי. קירилוס ומתודיוס השתמשו בה כדי לתרגם את הברית החדשה והברית הישנה. הם המציאו את האלפבית הגלגוליטי. אלפבית זה הוא מערכת אותיות חדשה.

בשנים 863, 865 לימדו את השפה במוראביה הגדולה. אחרי 886 תלמידים הביאו אותה לבולגריה. שם למדו אותה בערים כמו פרסלב ובאוחריד.

לאחר מכן השפה התפשטה למדינות סלאביות נוספות וגם לאזורים רומניים. השפה שימשה תפילה ולימוד, כמו שהלטינית שימשה במערב אירופה בימי הביניים.