האלפבית הגלגוליטי, או גלגוליצה, הוא האלפבית הסלאבי הקדום ביותר. הוא פותח על ידי הקבוצת השליחים קירילוס ומתודיוס בשנים 862, 863 כדי להביא את הביבליה (ספרי התנ"ך והברית החדשה) ולהנגיש אותה לדוברי ניבים סלאביים שונים. המטרה הייתה לאפשר קריאה ברורה של טקסטים דתיים שמקורותיהם בלשונות זרות.
שמו של הכתב מגיע מהמילה היסודית глаголъ (glagolə), שמשמעותה "מילה" בשפה הסלאבית הכנסייתית. הפועל glagolati פירושו "לדבר", ולכן לעתים מכנים את הגלגוליצה בפואטיקה "הסימנים שמדברים".
בצורתו המקורית היו בגלגוליצה 41 אותיות. משערים ש־24 מהן הגיעו מהאלפבית היווני, אך הן נראות אחרת. כמה אותיות (Ⱋ, Ⱎ וⰜ) שייכות ככל הנראה למקורות עבריים, כמו האותיות העבריות ש ו־צ. צלילים אלה לא היו ביוונית, אך הם הופיעו בכל השפות הסלאביות.
לשאר האותיות אין מקור ברור. ייתכן שקירילוס השאיל חלקים מהכתב העברי ומהכתב השומרוני שלמד במסעותיו. האלפבית הגלגוליטי דומה בהרכבו לאלפבית הקירילי, אך צורות האותיות שונות במובהק.
בשפות מרכזיות הוא מוכר כ־глаго́лица (בבולגרית ורוסית) ובקרואטית כ־glagoljica.
דוגמה חזותית: Ⰲⰻⰽⰻⱂⱑⰴⰺⱑ, המילה "ויקיפדיה" בכתב הגלגוליטי.
הגלגוליטי, או גלגוליצה, הוא הכתב הישן של הסלאבים. קירילוס ומתודיוס, שני שליחים נוצרים, יצרו אותו בערך בשנים 862, 863. הם רצו לתרגם את הביבליה (ספרי התנ"ך והברית החדשה) כדי שאנשים יבינו אותה.
המילה glagolъ פירושה "מילה". glagolati פירושו "לדבר". מזה בא השם גלגוליצה.
בגלגוליצה היו 41 אותיות. כ־24 מהן דומות ליווניות, אבל נראות אחרת. כמה אותיות הגיעו ככל הנראה מהעברית. הצלילים האלה לא היו ביוונית, אך היו בשפות הסלאביות.
האלפבית הקירילי דומה במספר האותיות, אבל צורת האותיות שונה.
בבולגריה וברוסיה קוראים לו глаго́лица.
דוגמה: Ⰲⰻⰽⰻⱂⱑⰴⰺⱑ מייצג את המילה "ויקיפדיה" בכתב הגלגוליטי.