סליל השראה

סליל השראה או משרן (Inductor) הוא רכיב חשמלי שמוכר בזכות ההשראות שלו. הוא אוגר אנרגיה בשדה מגנטי כאשר זרם חשמלי זורם דרכו. הצורה הקלאסית היא גליל שעליו מלופף תיל; הליבה יכולה להיות אויר או חומר מגנטי.

המאפיין הבסיסי הוא ההשראות L, שהיא היכולת של המשרן להתנגד לשינויים בזרם. כשיש שינוי בזרם, נוצר כוח אלקטרו-מגנטי נגדי (כא"מ נגדי) שמנסה למנוע את השינוי. ניתן לכתוב זאת באופן קצר: E = -L dI/dt, שבה E היא הכוח החשמלי המושרה ו-dI/dt הוא שינוי הזרם בזמן.

ההשראות נמדדת ביחידות הנרי (H). המשרן גם אוגר אנרגיה בשדה המגנטי; האנרגיה היא W = 1/2 L I^2, כאשר I הוא הזרם.

להשגת ערכי השראות גבוהים צריך לרוב נפח גדול. אפשר להגדיל השראות בלי להגדיל נפח על ידי הוספת ליבת ברזל. שילוב זה מעלה את ההשראות, בעיקר בתדרים נמוכים.

במעגלי זרם חילופין (AC) המשרן גורם להפרש פאזה של כ-90 מעלות בין הזרם למתח. העכבה של המשרן תלויה בתדר ונכתבת Z_L = jωL, כלומר היא גדלה עם התדר.

בחיבור טורי של משרנים סכום ההשראות הוא סכום פשוט: L_total = ΣL_i. בחיבור מקבילי חלים חוקים הפוכים: 1/L_total = Σ(1/L_i).

משרנים משמשים למשל כ'מאלץ' לנורות פלואורסצנטיות. הם גם נפוצים במסננים, בעברי-מחשבים ובמעגלי כוח.

סליל השראה או משרן הוא גליל שעליו מלופף תיל. כשחשמל זורם בו נוצר סביבו שדה מגנטי. השדה הזה מאחסן אנרגיה.

המשרן אוהב להיאבק בשינויים בזרם. אם הזרם משתנה מהר, המשרן ייצור כוח שמנסה לעצור את השינוי. ההשראות היא כמה טוב המשרן יודע לעשות את זה. הנרי היא השם של יחידת המידה להשראות.

אם רוצים שהמשרן יהיה חזק יותר בלי להגדיל אותו, אפשר לשים בלבו ברזל. זה מעלה את ההשראות, במיוחד כאשר האות הוא איטי.

במעגל עם זרם חילופין הזרם בדרך כלל "מאחר" אחרי המתח בכיוון של כהרבע גל.

משרנים נמצאים ברמקולים, במסננים ובמאלצים של נורות פלואורסצנטיות. הם עוזרים לשלוט בחשמל ובאותים.