סלנט

סלנט (בליטאית: Salantai ; ביידיש: סאַלאַנט) היא עיירה בזֶ'מוּת (אזור בצפון‑מערב ליטא). היא נקראת על שם הנהר סלנטס שעובר בה.

בשנת 1897 חיו בסלנט 1,106 יהודים. במאה ה‑19 פעל שם כולל‑בית מדרש (בית לימוד עבור מבוגרים) חשוב. בו התקיימו חבורות לימוד ותורת המוסר (תנועת מוסר, שיטה יהודית שהדגישה חינוך ותיקון המידות).

הרב צבי הירש ברוידא כיהן כרב העיר, אב בית הדין וראש הישיבה. הוא היה מורהו של ישראל ליפקין, שנודע בשם רבי ישראל מסלנט. בנוסף פעל בעיר הרב יוסף זונדל מסלנט כמנהיג רוחני. תנועת המוסר שהתפתחה בסלנט השפיעה רבות על הישיבות בליטא במאה ה‑19.

לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיירה כ‑500 יהודים, כשנתרמו פעילויות חינוכיות כמו בתי ספר של תרבות ובית יעקב ותנועות נוער ציוניות. פעילות זו נאסרה אחרי סיפוח ליטא לברית־המועצות ב‑1940.

ב־23 ביוני 1941, זמן קצר לאחר תחילת מבצע ברברוסה (הפלישה הגרמנית לברית‑המועצות), נכבשה העיירה. עם הכיבוש החלו ביזה והצתת ספרי תורה על ידי חלק מהתושבים והכובשים. ב־1 ביולי 1941 שוטרים ליטאים ריכזו את יהודי העיירה בבית הכנסת. עד 10 ביולי נרצחו כל הגברים שם. ב־20 ביולי הוציאו נשים מבוגרות וילדים ונרצחו ליד הכפר Sateikiai. הנשים הנותרות שנלקחו לעבודות כפייה נרצחו ב־12 בספטמבר 1941. מקהילת סלנט שרדה את השואה אישה אחת במסתור.

סלנט היא עיירה בצפון‑מערב ליטא. שמה מגיע מנהר סלנטס.

ב‑1897 חיו בעיירה כ‑1,106 יהודים. בעיר היה כולל‑בית מדרש. זהו בית לימוד לקשישים וללומדים. שם התחברה תנועת המוסר. זו תנועה שעוזרת לאנשים לשפר מה שבפנימיותם ולהתנהג יפה.

לפני מלחמת העולם השנייה גרו בסלנט כ‑500 יהודים. היו בתי ספר ותנועות נוער. ב‑1940 הפעילויות הופסקו כשהסובייטים כבשו את המקום.

ב‑1941 הגיעו חיילים גרמנים לעיירה. חלק מהתושבים לקחו חלק בפגיעה ביהודים. בימים שלאחר מכן רבים מהיהודים נלקחו והומתו. רק אישה אחת מהקהילה שרדה במסתור.