סלקציה

במהלך השואה סלקציה הייתה פעולה שבה שלטונות גרמניה הנאצית מיינו אנשים. סלקציה פירושה קבלת החלטה מי "פרודוקטיבי" - כלומר מי יכול לעבוד - ומי נחשב "בלתי פרודוקטיבי" ולא ישמש לעבודה.

אלו שנחשבו בלתי פרודוקטיביים נשלחו למחנות ריכוז שממנו החלו גורשים למחנות השמדה באופן שיטתי ממאי 1942. קבוצות אלה כללו ילדים, זקנים, חולים, נכים, נשואים עם משפחות גדולות ומקבלי סעד.

אחרים הועסקו בעבודת כפייה עד ששחיקתם גרמה לקריסתם. הסלקציות בוצעו גם בכניסה למחנות וגם במהלך חיי המחנה כדי להפריד בין עובדים לבין אלה שנחלשו. בקבוצות המחנה הופיעו גם אנשים שנקראו "מוזלמנים", כך תיארו אסירים שהיו חלשים מאוד, חולים ותשושים.

התהליך הכפול נועד להטעות: הנאצים השתמשו בתעמולה ובשיטות להטעות אנשים, כדי שירדו לרכבות וייכנסו למחנות ללא התנגדות. מי ששרד המשיך בעבודתו עד הסלקציה הבאה.

סלקציה הייתה דרך שבאמצעותה הנאצים חילקו אנשים. סלקציה אומרת מי יכול לעבוד ומי לא יכול לעבוד.

מי שלא יכל לעבוד נשלח למחנות שבהם רבים לא שרדו. זה קרה בצורה מסודרת מאז מאי 1942. דוגמאות: ילדים, זקנים, חולים ואנשים עם נכויות.

את השאר חייבו לעבוד קשה עד שהם התעייפו. בהמשך שוב בודקו מי חזק ומי חלש. את האנשים החלשים קראו "מוזלמנים", כלומר אנשים מאוד חלשים במחנה.

הנאצים גם רימו אנשים כדי שייכנסו לרכבות בלי להילחם.