סמכות היא היכולת של אדם או ארגון להשפיע על התנהגות של אחרים. כשמישהו מוֹכֶתֵּב מה לעשות, וגורם לאחרים לציית, זה סמכות. ציות הוא הפעולה של קיום הפקודות שמגיעות מסמכות.
סמכות יכולה להיות מבוססת על כוח ממשי, כמו איום בתוצאה שלילית, או על לגיטימציה, כלומר שהאנשים מכירים בסמכותו של בעל התפקיד. לעתים שני הדברים מופיעים יחד.
ציות הוא הבסיס לקיומה של סמכות. סנקציה היא פעולה שמענישת או מעודדת כדי לאכוף את הסמכות. גם מניעים פשוטים של עלות-תועלת עשויים להביא לציות, אך זה שונה מתופעה שעוררת פול וולף: לפי וולף, סמכות אמיתית "מוציאה" שיקולים אחרים מתוך קבלת ההחלטה.
גישה אחת רואה סמכות כמאבק כוחות. לפי הגישה הזו, סמכות נובעת מהשגת כוח והשימוש בו כדי לשמר אותו.
רוברט פול וולף טוען שסמכות אינה רק שיקול עלות-תועלת. כשמישהו פועל תחת סמכות, חלק מהשיקולים נמחקים מהממספר של ההחלטה. יוסף רז מסביר שמדובר בכך שסמכות מוציאה ממאזן השיקולים טעמים שאינם נתונים לדיון.
הפנמה היא תהליך שבו אדם מקבל סמכות חיצונית כחלק מאישיותו. פרויד (זיגמונד פרויד) תיאר זאת כתהליך שבו המצפון נוצר מתוך יחס לילד עם דמויות הורים, והופך לציווי פנימי.
יש כמה סוגים מרכזיים של סמכות:
- סמכות כוחנית: נשענת על עליונות פיזית.
- כריזמטית: מבוססת על תכונות אישיות כמו ביטחון וביטוי מנהיגות.
- סמכות קבוצתית: נובעת ממערכות נורמות ואישור חברתי בתוך קבוצה.
- סמכות דתית: מבוססת על ידע או תיווך בעניינים מטאפיזיים, ולעיתים על סמכות אלוהית.
- סמכות נורמטיבית: תוקפה נובע ממסורת ונורמות חברתיות, למשל סמכות משפחתית.
- סמכות חוקית: מבוססת על חוקים ומוסדות במדינה.
- סמכות מקצועית: נובעת מתפיסת ידע מקצועי, כמו סמכות אקדמית.
- סמכות כלכלית: מבוססת על משאבים כלכליים, למשל יחסי מעסיק-מועסק.
יש מודלים מודרניים שמציעים דרכים חדשות להבין וליישם סמכות. "הסמכות השלמה" של אריה טבעון מדברת על שילוב ארבעה אשכולות תכונות התפתחותיות הדרושות לסמכות מיטיבה. פרופ' חיים עומר הציע את המושג "הסמכות החדשה" שמדבר על בניית סמכות דרך חיבור, מעורבות ותמיכה של מבוגרים במקום סמכות טהורה של כוח.
היחס בין סמכות למוסר שנוי במחלוקת. יש גישות שרואות את המוסר כנובע מסמכות, אחרות רואות סמכות כחלק מהערכים, ויש מי שמפרידים בין מוסר ואוטונומיה אישית.
וולף טוען שעל האדם חובה לשמור על אוטונומיה אישית, היכולת להחליט ולשלוט בעצמו. עם זאת, בעולם המודרני קשה להימנע מציות לסמכויות מקצועיות ומוסדיות, וזה מוביל ל"טרגדיה": אנחנו זקוקים לסמכויות, אך הן פוגעות באוטונומיה.
יוסף רז מציע קריטריונים לבחינת הלגיטימיות של הוראה:
1. האם מקור ההוראה לגיטימי?
2. האם ההוראה בתוך תחום השיפוט שלו?
3. אילו טעמים ההוראה מוציאה ממאזן השיקולים?
4. אילו טעמים נוספים נשארים מחוצה לה?
5. האם טעמים אלה גוברים על מה שההוראה מוציאה?
אם ההוראה עוזרת לאדם לפעול היטב, היא נחשבת בתוך תחום השיפוט שלה.
קיימות חלופות חברתיות שאינן מבוססות על סמכות מרכזית:
- תחרות מאוזנת, שבה כוח מפוזר ומונע סמכות ארוכת טווח.
- ליברליזם ואמנה חברתית, שמנסים להגביל סמכויות ולהשוות כוחות.
- אנרכיזם, השואף להחליף סדר היררכי ברשתות דמוקרטיות.
- שיתוף ודמוקרטיה, שמנסות להחליף סמכות בכפיפות להסכמה ולנורמות משותפות.
כל אחת מהחלופות נתקלת בבעיות מעשיות, כמו יצירת סמכות חדשה בתוך המבנה או שליטה של הרוב.
סמכות היא כשמישהו יכול להגיד לאחרים מה לעשות. זה קורה במשפחה, בבית ספר, ובחברה.
סמונות של סמכות:
- כוח: מי שיש לו כוח יכול להכריח אחרים.
- כריזמה: אנשים מקשיבים בגלל שהוא נראה בטוח ומנהיג.
- קבוצתית: חברים בקבוצה מצפים להתנהגות מסוימת.
- דתית: אנשים מקשיבים לדמות דתית בגלל אמונה.
- חוקית: החוק נותן לאנשים בתפקיד כוח לפעול.
ציות זה לקיים פקודה. לפעמים מצייתים מפחד מעונש.
בהפנמה אדם מקבל את הסמכות בפנים. פרויד (רופא נפש) אמר שהמצפון נבנה כך.
יש סמכויות שעוזרות לשמור על סדר. יש סמכויות שמשתמשות בכוח בצורה רעה.
יוסף רז אומר לבדוק אם המורה או המנהיג יודעים מה הם עושים.
אם ההוראה יעילה ועוזרת לך, אפשר לציית לה.
אפשר לנסות צבעים אחרים של חברות: שיתוף פעולה, דמוקרטיה ותחרות מאוזנת.
אלה מנסים להפחית את כוחו של אדם אחד בלבד.
תגובות גולשים