סמל יפן

החותם הקיסרי של יפן (ביפנית: 菊の御紋, קיקו נו גומון) הוא סמל החרצית שמשתמשת בו המשפחה הקיסרית ומופיע על מסמכים רשמיים.

לפי חוקת מייג'י משנת 1890 נאסר על אחרים להשתמש בחותם. הקיסר השתמש בחותם עם 16 פרחים לשוניים (עלים של פרח). עד 1947 כל חבר במשפחה הקיסרית הוסמך להשתמש בחותם שונה במעט. גם מקדשי שינטו השתמשו בו או בשינויים ממנו כסמל.

בשנת 1333 הקיסר גו דאיג'ו (שניסה להתנגד לשלטון השוגון, המפקד הצבאי ששלט בפועל) אימץ חרצית עם 17 פרחים לשוניים, כדי לבדל את עצמו מהקיסר קוגון שהמשיך להשתמש בחרצית עם 16 פרחים.

המראה של הסמל הוא פרח חרצית צהוב או כתום, עם קווי מתאר שחורים או אדומים. במרכז יש עיגול מוקף בשורה של 16 פרחים לשוניים. מאחורי שורה זו יש מערכת נוספת של 16 פרחים מוטים שנראים בקצוות.

הסמל מופיע למשל במסדר החרצית, המסדר הגבוה ביותר ביפן. שאר בני המשפחה הקיסרית משתמשים בגרסה עם 14 פרחים לשוניים. החרצית בת 16 הפרחים מופיעה גם כסימן רשמי על דרכונים, מסמכים ופריטים של הדיאט (בית הנבחרים היפני).

במהלך ההיסטוריה כל קיסר עיצב לעצמו חותם משלו. כיום אין חותם קבוע בחוק, אך השימוש הרווח הוא בסמל שמופיע על הדרכונים היפניים.

החותם הקיסרי הוא סימן של משפחת המלוכה ביפן. (חותם = סמל). החרצית היא הפרח שבציור.

השם היפני שלו הוא קיקו נו גומון. הסמל נראה כמו פרח צהוב או כתום.

לרוב יש בו עיגול במרכז וסביבו 16 עלי פרח. יש גם שורה נוספת של 16 עלים שמוטים מאחור וגלויים בקצוות.

בשנת 1890 נאסר על אחרים להשתמש בסמל. רק הקיסר השתמש בו עד 1947. חלק מבני המשפחה משתמשים בחרצית שונה עם 14 עלים.

לפעמים מקדשים שינטו משתמשים בסמל. הוא גם מופיע על דרכונים ועל מסמכים חשובים. בעבר כל קיסר יצר חותם משלו ולא היה חותם אחד שעובר מדור לדור.

לפעמים קיסרים שינו את מספר העלים. למשל קיסר אחד ב-1333 השתמש בחרצית עם 17 עלים כדי להבדיל את עצמו מאחרים.