סנדק (יהדות)

סַנְדָּק (נקרא גם בעל ברית) הוא האדם שמחזיק על ברכיו את התינוק בעת ברית מילה, או תומך בבוגר הנימול.

יש כמה מקורות במדרש. במדרש תהילים מסופר שהקב"ה היה הסנדק הראשון כשאברהם לא העז למול את עצמו. בתרגום יהונתן בן עוזיאל מופיע שגם יוסף נחשב לסנדק, ומקורות נוספות בילוּק שמעוני מתקשרים את המנהג אף כמצווה.

בתלמוד הירושלמי נאמר שסנדק הוא בחזקת שליח בית דין. נאמר גם שבזמן הברכה האב עצמו צריך להחזיק את הילד ולא מייצג או שליח.

מנהגים ואמונות שונות מקשרים כבוד רוחני לסנדק. המהרי"ל והשולחן ערוך משווים את הסנדק למקטיר קטורת, ומציינים שאסור לתת את התפקיד לאותו אדם שוב ושוב, כדי לחלק את הזכות בין אנשים. ספרים כמו "אור זרוע" מדגישים שיש לבחור סנדק צדיק וטהור. הובאו טעמים: אליהו הנביא נחשב נוכח בטקס, והסנדק מתפלל על התינוק; בקבלה יש השפעה לזהות הסנדק על הנפש.

ישנם מנהגים מעשיים: בחלק מהקהילות משתמשים בשני סנדקים, האחד מעביר את הילד מהנשים לשני שמחזיק אותו בזמן המילה. יש גם מסורת להעביר את הילד מיד ליד (בקהילות אשכנזי זה נקרא חייקעס או חיבוק). נוהגים שהסנדק נותן מתנות ליולדת ולתינוק כשהוא מגיע לגיל שנה.

דוגמאות היסטוריות קצרות מופיעות במקור: למשל דוד בן-גוריון ואדמו"ר חסידות גור שימשו כסנדק במקרים ידועים.

סנדק (בעל ברית) הוא האיש שמחזיק את התינוק על הברכיים בזמן ברית מילה. מילה היא טקס יהודי שבו עושים חתיכה קטנה בעור של התינוק בן.

יש סיפורים עתיקים על מקור המנהג. במדרש אומרים שהקב"ה עזר לאברהם והיה הסנדק הראשון. גם נאמר שיוסף היה סנדק לפי מסורת אחרת.

התפקיד של הסנדק הוא להחזיק את הילד בזמן הטקס. בתלמוד כתוב שלפעמים האב צריך להחזיק את הילד בעצמו.

רבנים דיברו על כבוד והחסד שבסנדקאות. רצוי שהסנדק יהיה איש טוב וצדיק. בקבוצות מסוימות בוחרים שני סנדקים. לפעמים מעבירים את הילד מיד ליד; לקרוא לזה חייקעס או חיבוק. עוד נהוג שהסנדק נותן מתנות בלידת השנה הראשונה.