סנהדרין

סנהדרין (גם: סנהדרִי גדולה או בית דין הגדול; מיוונית: Συνέδριον) היה בית דין עליון של 71 דיינים. הוא שימש לפסיקת הלכה ומשפט בימי בית שני ובתקופת התנאים והאמוראים. רמתו הייתה מעל סנהדרין קטנה.

המילה מיוונית: συνέδριον, שפירושה "מועצה" או "מקום כינוס", ישיבה ביחד. חז"ל לקחו את השם הזה והשתמשו בו בדיבור ההלכתי. לדקדוק נהגו לקרוא לסנהדרין בלשון נקבה.

בתורה כתוב שאם מתעורר ספק שאין לו פותר יש לפנות אל הסמכות שה' בחר. במסורת שבעל-פה פירשו את זה כבית המקדש בירושלים. הסנהדרין ישבה בלשכת הגזית (אולם ליד ההיכל) ושאבה משם את סמכותה. כשהסנהדרין לא ישבה שם, היא אבדה חלק מסמכויותיה, וכך לא יכלה עוד לגזור עונשי מוות.

הסנהדרין היתה חלק ממערכת של בתי דין בשלוש רמות. היא פסקה הלכה לכל ישראל. נוסף על משפטים, עוסקת הסנהדרין בנושאים כלליים כמו קביעת קידוש החודש, עיבור השנה (התאמת לוח השנה), מינוי כהן גדול, ומינוי סנהדרין קטנות בערים.

בתלמוד מפורטות התכונות הנדרשות לחברי הסנהדרין, ורמב"ם פרש אותן בספרו משנה תורה. הדיינים היו חכמים בעלי ידע ותכונות הלכתיות המתאימות לשיפוט עליון.

במהלך ההיסטוריה כיהנו גם כהנים (כוהנים = כוהני דת) ולוויים (לוויים = בני שבט לוי, עוזרים במקדש) כדיינים בסנהדרין. במסורת נאמר שיש מקום למנותם בהרכב בית הדין, ויש שסברו כי טוב שיהיה כהן כנשיא.

הסנהדרין התפתחה ממוסדות קדומים כמו "כנסת הגדולה". לפי המסורת היא נשענה על דגם 70 הזקנים שעזרו למשה. מקומה הראשוני היה בלשכת הגזית שבבית המקדש. בנוסף ישבו שתי סנהדריות קטנות בפתח העזרה ובפתח הר הבית.

כ־40 שנה לפני חורבן בית המקדש השני עברה הסנהדרין לשטח החיצוני של הר הבית, ומאותו זמן פקעה זכותה לגזור מוות. לאחר החורבן נדדה הסנהדרין ממקום למקום: יושנה ביבנה, אחר כך בגליל (אושא, שפרעם), ובסופו של דבר בטבריה. המסורת והמחקר מסכימים שהיא פסקה מלפעול כמעט סופית בסביבות שנת 425, אחרי חקיקה רומית שהקטינה את סמכויותיה, אם כי קיימות עדויות לשאריות פעילות עד זמני מסע הצלב.

בימי הביניים ובמאות שלאחריה נעשו ניסיונות שונים להשיב סמיכה ולחדש מוסדות של סמכות עליונה. במאה ה-11 נרשמו מעשים מקומיים של חידוש סמיכה בחיפה. מאוחר יותר, מהר"י בירב ניסה סמיכה על פי שיטתו, אך לא נוצר גוף סנהדרין משוחזר במלואו.

בשנים האחרונות נעשו יוזמות לחדש סנהדרין. ב-2004 קבוצת רבנים ואקדמאים ניסתה להקים סנהדרין חדש; בין המשתתפים היה הרב מרדכי אליהו שהקים כינוס של 23 דיינים.

סנהדרין היתה בית דין גדול של 71 שופטים. זה היה בית המשפט הכי גבוה בעם היהודי.

השם בא מיוונית: συνέδριον. זה אומר "מועצה" או "ישיבה ביחד".

המסורת אומרת שסמכותה הגיעה מבית המקדש בירושלים. הסנהדרין ישבה בלשכת הגזית (אולם קרוב להיכל). כשהיא עברה מהאולם הזה, היא איבדה חלק מהכוח שלה.

הסנהדרין היתה חלק ממערכת של בתי דין. היא קבעה הלכות לכל העם. היא גם קבעה מתי מתחיל חודש חדש, תיקנה את הלוח, ומינתה כהן גדול (כהן גדול = ראש הכהנים).

חברי הסנהדרין היו חכמים גדולים. בתלמוד יש תכונות שהם צריכים לדעת ולשמור.

לפעמים כוהנים (כוהנים = אנשי דת שעבדו במקדש) ולוויים (לוויים = עוזרים במקדש) היו גם הם חלק מהסנהדרין.

הסנהדרין התפתחה ממוסד ישן שנקרא הכנסת הגדולה. בתחילה ישבה בלשכת הגזית שבבית המקדש. היו גם סנהדרינות קטנות בערים.

לפני חורבן בית המקדש היא עברה החוצה. אחרי החורבן נדדה לערים כמו יבנה, אושא, שפרעם, בית שערים, ציפורי וטבריה. כמעט כוללת הפסיקה לפעול סביב שנת 425 וגם בגלל חוקים רומים.

בימי הביניים היו ניסיונות מקומיים לחזור לסמיכה. במאה ה-11 נרשמה פעולה בחיפה.

ב-2004 קבוצה של רבנים ניסתה להקים סנהדרין חדש. הרב מרדכי אליהו השתתף והכנס כלל 23 דיינים.