סניור (מלטינית: Senior) היה אדון פיאודלי ובעל אצולה ששלט על נחלה. נחלה היא אחוזה חקלאית שבה חיו ועבדו איכרים צמיתים. צמיתים הם איכרים שלא היו חופשיים וחויבו בנאמנות לאדון.
הצמיתים נשבעו שבועת הומגיום, כלומר שבועת אמונים אישית כלפי הסניור. הסניור היה יכול להוריש את רכושו לדורות הבאים, אף שהחוק שמר על מערכת קשרים של שליטה על הנחלה.
הכנסותיו של הסניור כללו אחוז מהיבול של הצמיתים, וכן חובת עבודה שנקראה דמסנה, עבודה פרטית שהצמיתים היו חייבים לבצע לטובת האחוזה. בנוסף הרוויח הסניור מתשלומים על שימוש במתקנים של האחוזה, כמו טחנת קמח, בית בד או נפחיה.
בחלק מהמקרים הסניור השכיר חלקים מן האדמה לאחרים, כולל לוסאלים, אדונים קטנים שקיבלו אדמה בתמורה לנאמנות. זכויותיו לעיתים כללו גם מעורבות בחיי הפרט של הצמיתים, כמו גידול ילדים, נישואים ואיסור יציאה מהאחוזה.
המונח התגלגל מעבר לפיאודליזם והפך לכינוי כבוד בשפות שונות, למשל Herr בגרמנית, Signore באיטלקית ו-Señor בספרדית. באנגלית Lord עדיין מעיד על מעמד וציות. בספרדית משתמשים ב-Señor גם לתיאור אלוהים.
סניור (מלטינית: Senior) היה אדון על נחלה. נחלה = שטח גדול של אדמה.
על הנחלה גרו צמיתים. צמיתים = איכרים שלא היו חופשיים.
הצמיתים נשבעו אמונים לסניור. שבועת אמונים קוראים לה הומגיום.
הסניור קיבל חלק מהיבול של הצמיתים. הוא גם קיבל עבודות שהצמיתים עשו לו. עבודה כזו קראו דמסנה.
היו באחוזה מתקנים כמו טחנת קמח ובית בד. מי שהשתמש בהם שילם לסניור.
לפעמים הסניור הכריע בעניינים אישיים, כמו גידול ילדים או נישואים.
היום המילה סניור משמשת גם כפנייה של כבוד. בספרדית קוראים כך גם לאלוהים: Señor.
תגובות גולשים