סעודה שלישית

סעודה שלישית (המכונה גם "רעוא דרעוין") היא הסעודה השלישית שחובת לאכול בשבת. זמנה הוא בזמן מנחה, זמן התפילה שלפני שקיעת החמה, מתחילת מנחה גדולה (בערך חצי שעה אחרי חצות היום) ועד שקיעה. יש שמקיימים בה סעודה קלה, שרים זמירות ואומרים דברי תורה.

חז"ל למדו מפסוק המילה "היום" לגבי אכילת המן שיש לאכול בשלוש סעודות בשבת. נחלקו האם מדובר בתוספת לסעודות הרגילות של היום או ב'הוספה' שנועדה להבדיל את השבת. ההלכה קובעת: סעודה אחת בליל שבת, אחת ביום, ואחת אחר הצהריים. הרמב"ם מדגיש את חשיבות עונג השבת, שמכבדים את השבת באוכל וטוב משקה. נשים חייבות בסעודה זו כמו גברים.

להלכה יש ליטול ידיים ולשאוף לאכול לחם משנה, לחם נוסף כמקובל בסעודות השבת. יש מנהגים שונים: כמה פוסקים אומרים שאפשר לקחת רק לחם אחד, אחרים מתירים כל מאכל מחמשת מיני דגן, ויש הסוברים שגם בשר, דגים או פירות יחולו. לכן נהוג לתכנן את הסעודה השנייה כך שיישאר תיאבון לסעודה השלישית.

לפי דעות מסוימות, הוספת המילה "רצה" בברכת המזון צריכה להיאמר תמיד; בדעות אחרות, אם שכחו לומרה בסעודות הקודמות, אין לחזור דווקא בסעודה השלישית. אין חובת קידוש חדש לסעודה הזו, כיוון שקידוש ביום כבר נאמר בסעודת הבוקר, אך מומלץ לברך על היין כדי לכבד את הסעודה. הנהלת הצדקה בעיר מחויבת לספק לעניים מזון או כסף גם לצורך שלוש הסעודות, ובסעודה השלישית צריך לספק לפחות כמות לחם קטנה.

בערב פסח המשתלב עם שבת יש בעייתיות: אסור לאכול חמץ בערב הפסח. לנוהגים יש פתרונות כמו לחלק את סעודת הבוקר לשתיים או לאכול סוגי מצות מסוימים, לפי מנהגים שמאפשרים זאת.

הרמב"ם סבר שיש חובה גם ביום טוב. פוסקים אחרים דנו והשולחן ערוך פסק שלא נוהגת חובה זו ביום טוב. יש מנהגים לאכול פירות או להוסיף תבשיל בסעודה השנייה כדי שתיחשב כסעודה שלישית.

בתלמוד נגזר זמן הסעודה לעת מנחה; התקופות המאוחרות תיארו גם מנהגים לאכול את הסעודה השלישית בבוקר, לצמוד לסעודה השנייה, ויש מחלוקות לגביו. השולחן ערוך קובע שזמנה מתחיל ממנחה גדולה (כשש שש וחצי שעות זמניות). כיום מקובל לאכול אחרי מנחה קטנה או לאחר תפילת מנחה; בקהילות רבות מקיימים סעודה משותפת בבית הכנסת. אפילו אם הסעודה נמשכת לאחר צאת השבת, אפשר להזכיר בברכת המזון את השבת כי היא החלה בשבת.

במסורת הקבלית הסעודה השלישית מקושרת ל'זעיר אנפין', כינוי לספירת תפארת, ולזמן דמדומי הערב שנקרא "רעוא דרעוין" (בארמית: "רצון הרצונות"). זה זמן של רצון מיוחד לקבלת תפילות. חסידים החזיקו במסורת לשיר שירי נשמה ולשבת בשקט או בחושך כדי להרהר, להתפלל ולהתקרב בדרך של דבקות. המושג נכתב בארמית בזוהר, ומובן גם כהכרה שהקב"ה הוא 'רצון הרצונות'.

סעודה שלישית היא הארוחה השלישית שאוכלים בשבת. זמנה הוא בזמן מנחה. מנחה = זמן התפילה אחרי הצהריים, לפני שקיעה. אנשים שרים זמירות ואומרים דברי תורה בסעודה זו.

חז"ל אמרו שיש לאכול שלוש סעודות בשבת. כך יש ארוחה בלילה, אחת ביום, ואחת אחר הצהריים.

מקובל ליטול ידיים לפני האכילה. בדרך כלל אוכלים לחם נוסף, שנקרא לחם משנה. יש דעות שמקבלות גם מאכלים אחרים, כמו דגן, בשר, דגים או פירות. אין צורך לומר קידוש חדש כי כבר קדשו את היום בבוקר, אבל ברכת יין שוב יכולה לכבד את הסעודה. עניים צריכים לקבל אוכל גם לסעודה השלישית.

יש חילוקי דעות אם חלה חובה ביום טוב. יש מנהגים לאכול פירות או להוסיף תבשיל כדי לקבל את הסעודה השלישית.

הזמן הרגיל הוא ממנחה גדולה ועד שקיעה. בקהילות רבות אוכלים אחרי מנחה קטנה או בבית הכנסת ביחד.

בקבלה קוראים לסעודה זו גם "רעוא דרעוין". זה שם ארמי שפירושו "רצון הרצונות". זוהי שעה מיוחדת להתקרב לתפילה. חסידים שרים שירים ולעתים יושבים בשקט כדי להרהר ולהתפלל.