ספינה ביפידה

ספינה ביפידה (Spina Bifida, משמעות המילה בלטינית: "שדרה שסועה") היא מום מולד שנוצר בשלביםראשונים של ההיריון בגלל סגירה לא שלמה של צינור העצבים בעובר. צינור העצבים הוא המבנה העוברי שיתפתח למוח ולחוט השדרה. כתוצאה מופיע פתח בחוליות של עמוד השדרה, ולעתים בולט שק קטן שמכיל נוזל מוחי־שדרתי ולעתים גם רקמות עצביות.

התמונה הקלינית משתנה מאוד. ההשפעה תלויה במיקום ובגודל הפצע ובמידת הפגיעה בחוט השדרה. פגם גבוה יותר בחוט השדרה גורם בדרך כלל ללקויות חמורות יותר. לעתים יש ליקויים בתחושה ובתנועה מתחת לאזור הפגיעה. המום מזוהה לרוב כבר בבדיקות אולטרה־סאונד בהריון, ולעיתים גם בבדיקות ביוכימיות סקר.

הטיפול הנפוץ הוא ניתוח לסגירת הפגם בעמוד השדרה. בדרך כלל מבצעים את הניתוח בתוך 24, 48 שעות אחרי הלידה כדי למנוע זיהום ולמכס את האזור. הנזק שנעשה לחוט השדרה במהלך ההיריון אינו הפיך, ולכן המטרה היא בעיקר למנוע נזק נוסף.

מאמצע שנות ה־60 החלה שיפור משמעותי בהישרדות היילודים בזכות ניתוחים מוקדמים. בשנים האחרונות פותחה אפשרות לניתוח תוך־רחמי (עוברי) סביב השבוע ה־19, 26 להריון. ניתוח זה מבוצע ברחם וסוגר את הפגם לפני הלידה. מחקר ה־MOMS הראה שתיקון טרום־לידתי של מיאלומנינגוצלה (צורה חמורה שבה שק בולט כולל רקמות חוט השדרה) שיפר את התפקוד המוטורי ומיעט את הצורך בהתקנת דלף חדרי־צפקי (VP shunt, צינורית שמנקזת נוזלים מהמוח לבטן) עד גיל שנה. עם זאת, ניתוחים תוך־רחמיים מגבירים את הסיכון ללידה מוקדמת, במיוחד לפני שבוע 35. מטא־אנליזה מצאה שעל כל שני ניתוחים טרום־לידתיים בוצעה לידה מוקדמת נוספת אחת.

מחקר מטא־אנליזה מ־2019 לא מצא הבדל מובהק בשיעור הפגיעות הנוירולוגיות בין הקבוצות, בעוד שמחקרים אחרים מצביעים על יתרונות לתיקון מוקדם. לכן הבחירה בטכניקה תלויה בשקלול סיכונים ותועלות.

יש מספר שיטות ניתוח תוך־רחמיות, עם דרגות פולשנות שונות. השיטות מבוצעות במרכזים מתקדמים בלבד והן כוללות הערכת סיכונים קפדנית.

ילד עם ספינה ביפידה זקוק למעקב רב־תחומי קבוע. המעקב כולל הערכה אורתופדית, אורולוגית, נוירוכירורגית והתפתחותית.

חוסר בחומצה פולית (וויטמין חשוב להתפתחות העובר) או בויטמין B12 בתחילת ההריון מעלה את הסיכון. לכן מומלץ לנשים בגיל הפוריות לקחת תוסף חומצה פולית החל שלושה חודשים לפני ההריון ובהמשך ההריון.

העשרת מזון חובה בחומצה פולית היא הוכחה כצעד היעיל ביותר להפחתת שכיחות המום. מדינות עם חקיקה כזו דיווחו על ירידה משמעותית בשיעורים.

התעלה העצבית נסגרת מוקדם מאוד (כ־יום 28 להריון). לכן נטילת חומצה פולית רק לאחר גילוי ההריון מספיקה פחות. העשרה מחייבת נותנת מענה רחב יותר לאוכלוסייה.

ישנה התייחסות משפטית למקרים קשים של ספינה ביפידה. שופטת ציינה מקרה של תינוק שנולד עם מום חמור ועל כך הוענקו פיצויים עקב רשלנות בהפניית ההורים לבדיקות.

ספינה ביפידה פירושה "שדרה שסועה". זהו מום שנוצר כשהצינור העוברי (הצינור שיעשה את המוח והחוט השדרה) לא נסגר טוב.

הדבר יוצר פתח בגב של העובר. לפעמים בולט שק קטן עם נוזל. יש גם מקרים שבהם נמצאות רקמות עצביות בחוץ.

ההשפעה שונה אצל כל ילד. פגם גבוה יותר בגב עלול לגרום ליותר קשיים בתנועה ובתחושה. רוב המקרים מזוהים בבדיקת אולטרה־סאונד בהריון.

מנתחים בדרך כלל את הפתח אחרי הלידה בתוך יום־יומיים. המטרה היא למנוע זיהומים ולהגן על החוט השדרה. היום ניתן גם לעשות ניתוחים בתוך הרחם (בעובר) בשבועות 19, 26.

ניתוח לפני הלידה יכול לשפר את התנועה ולעזור שלא להתקין צינורית לנוזלים במוח (שנקראת VP shunt). אבל יש גם סיכון ללידה מוקדמת. מחקרים הראו כי על כל שני ניתוחים כאלה, מתרחשת לידה מוקדמת נוספת אחת.

חומצה פולית היא ויטמין שעוזר למניעת המום. נשים בגיל הפוריות אמורות לקחת חומצה פולית כחודשיים־שלושה לפני ההריון ובמהלכו.

כשהמזון מועשר בחומצה פולית חלה ירידה במקרים של ספינה ביפידה. זו דרך שמסייעת לכל האוכלוסייה בקלות.

במקרה חמור אחד שופטת דיברה על תינוק עם נכות קשה, והיה ויכוח משפטי לגבי בדיקות והפניית ההורים.