ספר יחזקאל

ספר יְחֶזְקֵאל נקרא על שמו של הנביא יחזקאל בן־בוזי. הוא נִתַּן בגלות בבל, לסביבת חורבן הבית הראשון (586 לפני הספירה). הספר מכיל חזיונות ונבואות שנאמרו בעשור השביעי של המאה ה־6 לפנה"ס. חלק מהנבואות נראים כתיאור ישיר של יחזקאל, וחלקים אחרים נחשבים על ידי חוקרים כעריכות או תוספות מאוחרות.


הספר מחולק לקבוצות: נבואות חורבן לירושלים ולמקדש, נבואות על גויים שפגעו בעם, ונבואות על גאולה ושיבת העם לארץ.


הרי ישראל במטפורה מסמלים את הארץ ואת העם. ההרים השוממים מראים את חורבן הארץ ואת מצב העם. הנבואה מחולקת לשלושה חלקים: פנייה לאומות המבזה את הארץ, הבטחה לשיבת עם ישראל ולעתיד טוב, ותיאור מאפייני הגאולה: שפע חקלאי, הגנה, בנייה מחדש של ערים וסיום חרפת הארץ.

בחזון עומד הנביא בבקעה מלאה עצמות יבשות. הוא מצווה לנבא אל העצמות. העצמות מתחברות, נוצרים רקמות ובשר, ואז נצטוו לומר רוח (כח החיים) כדי להחיות את החולים ולשובם לארץ. העצמות מסמלות את בני ישראל בגלות.

יחזקאל מקבל הוראה לקחת שתי חתיכות עץ ולכתוב עליהן שמות: אחד ליהודה והאחר ליוֹסֵף־אפרים. לחיבור העצים יש משמעות סימבולית: איחוד שבטי ישראל, שיבה לארץ ובניית בית המקדש שלא ייחרב. נזכרים עוד: מלך מבית דוד, הכרה של גויים בכוח אלוהים והפסקת חטאי העם.

נבואה על מלחמה גדולה שבה גוי בשם גוג מלך המגוג עומד בראש צבא של אומות רבות נגד ישראל. למרות המסוכנות, בסופה אלוהים ינצח ואת ניצחונו יראו כל העמים.

בסיום הספר יש תיאור מפורט של מבנה בית המקדש העתידי והעבודה בו. המקדש שונה במידותיו ובפרטיו מבית ראשון ושני, ולכן מקשה על פרשנות. בין המאפיינים המרכזיים: חצר חיצונית ברוחב 500 באמות (אמה ≈ 52 ס"מ), מוגבהת ב־7 מדרגות ומוקפת חומה בעובי וגבוה של 6 אַמות; שלוש כניסות מהמזרח, הצפון והדרום; חצר פנימית מוגבהת ב־8 מדרגות ומזבח במרכז בגובה ובמידות מסוימות; המקדש עצמו במידות 100x50 אַמות עם 10 מדרגות. יש לשכות לכוהנים ולחצרות לבישול הקורבנות, מסדרון עם תאים בשערים ופרטים על שולחנות וטבחים בשטח.

התלמוד מציין שפעמים ניסו לגנוז את הספר בגלל רעיונות עמוקים וסתירות כביכול עם ההלכה. חנניה בן חזקיה הסביר והסיר את הסתירות הללו.

הנבואות מוצגות כנשאות בפני קהל בגלות, וחלקן נרשמו בכתב. על פי טקסטים פנימיים, הנבואות נישאו במשך כ־22 שנים, בין 593 ל־573 לפנה"ס, ומסודרות לפי תאריכים הכרונולוגיים של גלות יהויכין.

התלמוד מייחס לעתים את העתקת הכתוב לידי אנשי כנסת הגדולה; רש"י מפרש שאמנם יחזקאל ניבא, אך אנשי כנסת הגדולה העלו לחיבור בכתב אחרי החזרה לארץ.

המחקר המודרני מציע שתי גישות עיקריות לגבי יצירת הספר.

חוקר זה מבחין בשלושה שלבים ביצירה: מסירה בעל־פה של נבואות, כתיבתן בידי הנביא, ואז עריכות והוספות מאוחרות בידי תלמידים, תהליך שאמור להימשך עד המאה ה־5 לפנה"ס.

גרינברג דוגל בגישה אחידה יותר: רוב הספר נובע מיד אחת או מיד תלמידיה של יחזקאל. הנוסח בגוף ראשון ותכנון כרונולוגי תומכים ברעיון שזה נכתב קרוב לאירועים. יש גם שלב עריכה כולל שסידר את הנבואות בתבניות מוגדרות.

בכל הספר מופיע השם "יחזקאל" רק פעמיים. בכל שאר המקרים פונה אליו אלוהים בתואר "בן־אדם", הכינוי שחוזר על עצמו בספר.

ספר יחזקאל נקרא על שם הנביא יחזקאל. הוא נשא נבואות בגלות בבל סמוך לחורבן הבית.

הספר מכיל נבואות על חורבן, נבואות נגד עמים, ולבסוף נבואות על שיבה וגאולה.


ההרים מסמלים את הארץ. הם היו ריקים ומיואשים. הנבואה אומרת שהארץ תחזור לחיים, ייבנו ערים מחדש והעמידה תשתפר.

יחזקאל ראה עמק מלא עצמות יבשות. הוא נצטווה לדבר אל העצמות. העצמות התחברו, נוצר בשר ואחר כך רוח, סימן לשיבת העם ולחיים חדשים.

יחזקאל חיבר שתי חתיכות עץ. זה סימל איחוד שבטי ישראל: יהודה ואפרים. גם בית המקדש ייבנה מחדש.

נבואה על מלחמה גדולה שבסופה אלוהים ינצח. אחרי זה כל העמים יבינו מי שולט.

בסוף הספר יש תיאור מפורט של מקדש חדש. יש חצר חיצונית גדולה, חומות ושערים, חצר פנימית ומזבח במרכז. יש חדרים לכוהנים ולבישול הקורבנות.

חכמים חשבו שהספר קשה להבנה ולכן חששו ממנו. חנניה בן חזקיה הסביר את הדברים.

הנבואות נישאו במשך כ־22 שנים. הן ניתנו בגלות והועלו גם בכתב.

חוקרים חילקו דעות: חלק אומרים שיש שינויים מאוחרים; אחרים סבורים שרובו נכתב קרוב לזמנים שליחזקאל.

השם "יחזקאל" מופיע רק פעמיים. ברוב המקומות פונים אליו "בן־אדם", כינוי חוזר בספר.