"ספר תולדות ישו" (נקרא גם "ספר תליית ישו" או "מעשה ישו") הוא חיבור עברי מימי הביניים. הספר מציג גרסה חלופית ולעגנית לחייו של ישו. מחברים מגדירים אותו כשייך לסוגה שנקראת "מנגד", סגנון שמציג היסטוריה באופן ביקורתי ומלעיג.
החיבור אנונימי ומועד כתיבתו לא ברור. כתבי היד העתיקים ביותר הם מהמאה ה-15, בין היתר מיהדות תימן בשם "מעשה ישו". אזכורים מוקדמים יותר קיימים אצל אגוברד (המאה ה-9) וריימונדוס מרטיני (המאה ה-13). ישנה השערה על מקור מוקדם יותר, אך אין ראיה חד־משמעית. רשי הכיר ציטוט מצונזר שנקשר ל"ספר תליית ישו". הספר עורר עניין גם בקרב דמויות כמו מרטין לותר, וקיבל תגובות מעורבות בתקופת ההשכלה.
החיבור אינו אחיד; קיימות כמה גרסאות שונות. הוא מתמקד בעיקר בישו עצמו, ולא בנצרות כדת שלמה. החומר מבוסס חלקית על כתובים מהברית החדשה, אך נתפס לפרשנות מלעיגה ולא תמיד תואם לגרסה התלמודית.
החיבור מרחיב את סיפור לידת ישו בדרך שונה מהנצרות. לפי אחת הגרסאות, אדם בשם יוסף פנדרא התחזה לארוסה של מרים ופגע בה. הילד שנולד, ישוע, התבלט בחוכמתו וביהירותו. הוא סירב לכרוע ולכבד את הסנהדרין, ולכן הוכיחו שהוא ממזר. מאז נקרא שמו בקיצור "ישו", ובכך גם הושמץ שמו.
לפי הסיפור, ישו מצא בבית המקדש את "השם המפורש", שם על-שמי שכוחו רב. הוא כתב את השם על פתק והטמין אותו בגופו. השם אפשר לו לחולל נסים: להחיות מתים ולרפא מצורעים. המופתים האלה ריתקו קהל, וזכו לתמיכה של מלכה בשם שלומציון (או לפי מקור אחר, הלני). חכמי הדת לא היו מרוצים; הם חיפשו דרך לנטרלו.
יהודה (מספרו מזכיר את יהודה איש־קריות) חטא ואמר גם הוא את השם המפורש כדי להכשיל את ישו. השניים נלחמו במופתים, ויהודה הצליח להטיל מים על ישו, שגרם לטומאה והפסיק את יכולותיו. אז ניתן היה לתפוס אותו ולהעמידו לדין.
יהודה גנב את הפתק עם השם המפורש והסגיר את ישו לחכמים. ישו הוכה, הושפלו, ונתלה על "קלח כרוב" שבא ביד יהודה, משום שעצים סירבו לקבלו. כשהתלמידים מצאו את הקבר ריק, הם סברו שישו קם לתחייה. המלכה נדהמה מריקנות הקבר והתייחסותה חיזקה את האמונה שהוא בן־אלוהים. החכמים מצאו בסופו של דבר את הגופה והציגוה לפני המלכה. לפי המסורת, רצף האירועים הזה הוסבר גם כהסבר למנהג גליחת מרכז הראש בקרב כמרים נוצרים.
לאחר אירועי המוות, נוצרים רבו וניסו ללחוץ על יהודים. בשלב זה מופיע שמו של שמעון כיפא (פטרוס). לפי הספר, שמעון מצא את השם המפורש והשתמש בו בערים נוצריות. באמצעותו עשה נסים, הוכיח את שליחות ישו וקרא להפרדה בין נוצרים לעם ישראל. הוא ציווה על ידי כך על קווים של התנהגות דתית, וקבע לעצמו מקום־על ומצב רוח של זקיפות־נפש. בגוף החיבור פטרוס מוצג באופן יחסית חיובי, כהדמות שהעידה על ישו ומיסדה מנהגים בקרב נוצרים.
"ספר תולדות ישו" הוא ספר עברי מימי הביניים. הספר נותן סיפור אחר ומשעשע על חייו של ישו. הוא כתוב בשפה שמלעיגה על הסיפורים המקובלים.
בסיפור הזה מסבירים את לידת ישו אחרת מהנצרות. יש בו טענות קשות על אופן הלידה, ולכן הסיפור שונה ומלעיג.
לפי הספר, ישו מצא "השם המפורש", שם מיוחד שמעניק כוחות. הוא הטמין את השם על פתק בתוך גופו. אחרי זה הוא עשה נסים, כמו ריפוי וחזרה של אנשים לחיים. הנסים גרמו להמון להאמין בו, אך החכמים לא אהבו את דרכיו.
אדם שנקרא יהודה הצליח לקחת את הפתק עם השם ולהסגיר את ישו לחכמים. ישו הושפל, נתלה ונקבר. יהודה חפר והטמין את הגופה בגינה שלו. כשהתלמידים ראו את הקבר ריק, הם חשבו שישו קם לתחייה. המלכה ראתה את הקבר הריק והשתוממה. בסוף החכמים הראו למלכה את הגופה למצוא אשמים.
איש בשם שמעון כיפא (פטרוס) לקח גם הוא את השם המיוחד. הוא עשה נסים בקרב נוצרים. הוא אמר להם להתרחק מעם ישראל ולשמור על מנהגיהם. בספר פטרוס מוצג כדמות חשובה וחיובית.
תגובות גולשים