ספרות יווניות

'''ספרות יווניות''' היא שיטת ספרות שנוצרה ביוון העתיקה. השיטה משתמשת באלפבית היווני. ביוון המודרנית נהוג להשתמש בה לציון מספרים סדרתיים (כמו ספרות רומיות במערב). מספרים מונים (כמו 1, 2, 3) נכתבים ביוון בספרות ההודיות־ערביות.

מקור השיטה העתיקה היה דומה לספרות הרומיות. שיטה זו נקראת "הספרות האטיות" על שם אטיקה, האזור שבו התפתחו.

מהמאה הרביעית לפנה"ס הוחלפה השיטה האטית בשיטה החדשה, שעובדת בדומה למערכת דצימלית. דצימלית פירושו חלוקה לקבוצות של עשר.
בשיטה זו לכל עשרית (10, 20, …, 90) ולכל מאה (100, 200, …, 900) מוקצה אות מיוחדת מתוך האלפבית.
השיטה דורשת 27 אותיות. מכיוון שהאלפבית היווני מונה 24 אותיות, הוסיפו שלוש אותיות ישנות: דיגמא, קופא וסאמפי.
דיגמא התמזגה בימי הביניים אל הליגטורה סטיגמא (ϛ). במודרנית נהוג לרוב לכתוב את הצירוף "στ" במקום ϛ.
כדי להבדיל בין אות רגילה למספר, שמים גרש (ʹ) אחרי האות. כך 241 נכתב כשילוב של אותות שמייצגות 200 + 40 + 1.
להצגת אלפים משתמשים באותות אלה שוב, יחד עם סימן מיוחד לפני קבוצת האלפים. למשל 2004 הוא צירוף המייצג 2000 + 4.

המילה למספר 10,000 היא "מיריאד". זה שקול למילה העברית "רבבה".
ארכימדס בספרו על ספירת החול דן במספרים עצומים, ותיאר צורות חיבור וריבוי של מיריאדים כדי לתאר כמויות מאוד גדולות.

האסטרונומים ההלניסטיים הושפעו מהבבלים ושימושיהם בבסיס 60 (שיטה סקסגסימלית). בשיטה זו היו 59 ספרות וגם סימן ששימש כאפס.
האות אומיקרון הגדולה שימשה לסימן הזה. צורה זו התפתחה בהדרגה לסימן האפס המודרני, שלעיתים היה עם קו מעליו.
הרעיון שאות זו קיצרה את המילה ל"שום דבר" אינו נכון.

'''ספרות יווניות''' היא דרך ישנה לכתוב מספרים בעזרת אותיות יווניות. היום ביוון משתמשים בה בעיקר לסדרות.

לפני זה היו ספרות אטיות. הן היו דומות לספרות רומיות.

במאה הרביעית לפנה"ס שינו למערכת חדשה. המערכת משתמשת באותיות כדי לייצג 1, 10, 100.
כי היו רק 24 אותיות, הוסיפו שלוש אותיות ישנות שנקראו דיגמא, קופא וסאמפי.
כדי להבין שזה מספר, שמים אחרי האות גרש קטן. למשל 241 זה 200 + 40 + 1.
להראות אלפים משתמשים בסימן מיוחד לפני קבוצת האלפים. כך כותבים גם 2000 + 4 כדי לקבל 2004.

10,000 נקרא "מיריאד". זו מילה שמדברת על הרבה מאוד דברים.
ארכימדס חשב וציין מספרים עצומים בעזרת שמות כאלו.

אסטרונומים הלנסטיים למדו מהבבלים והשתמשו בבסיס 60. הם גם ייצגו "אין" עם סימן מיוחד.
אות אומיקרון גדולה שימשה כסימן זה. צורה זו התפתחה בסופו של דבר לספרת האפס המודרנית.