יוונית איונית (או יוֹנִית) היא ניב יווני עתיק, שנקרא על שם בני הים האיונים. ניב, צורת דיבור שמאפיינת קבוצה של אנשים. האיונית התפשטה מיוון היבשתית אל איי הים האגאי בזמן הפלישה הדורית, בערך במאה ה־11 לפנה"ס.
בסוף המאה השמינית לפנה"ס החוף המערבי של אסיה הקטנה כונה איוניה. האיונית דוברה גם באיים במרכז הים האגאי ובאי אֶוּבּוֹיָה, צפונית לאתונה. ההתיישבות האיונית הובילה להפצת הניב גם לצפון הים האגאי, לחופי הים השחור ולמערב הים התיכון.
הניב נחלק לשתי תקופות: איונית עתיקה ואיונית חדשה. המעבר המשוער בין התקופות הוא סביב שנת 600 לפנה"ס.
יצירות כמו האיליאדה והאודיסאה של הומרוס וההמנונים ההומריים נכתבו ביוונית אפית (שפה ספרותית מיוחדת). יוונית אפית מבוססת בעיקר על איונית עתיקה, עם השפעות איוליות. המשורר ארכילוכוס כתב באיונית עתיקה. בין מחברי האיונית החדשה בולטים הרודוטוס והרופא היפוקרטס.
גם האלפבית השתנה ממקום למקום. באלפביתים רבים Φ שימשה ל־ph ו־Χ ל־kh. אך באטיקה ובכמה איים חסרו האותיות Ξ ו־Ψ, והצירופים ks ו־ps נכתבו כ־ΚΣ ו־ΦΣ. באזורים אחרים, כמו קורינתיה וארגוס, השתמשו ב־Ξ ו־Ψ ל־ks ו־ps, מה שהפך בסופו של דבר לחלק מהאלפבית האטי הקלאסי.
אות Ω נוצרה באלפביתים של איוניה, פארוס ומלוס כדי לייצג תנועה ארוכה של o, השונה מקול קצר. הופעתה בסוף סדר האלפבית מצביעה על היותה המצאה מאוחרת, כנראה גרסה של אות פיניקית, מהמאה ה־7 לפנה"ס.
יוונית איונית היא דרך דיבור יוונית קדומה. ניב, דרך דיבור של קבוצה.
היא התפתחה כשהאיונים היגרו לאיים ולחוף של אסיה הקטנה. זה קרה לפני אלפי שנים, בערך במאה ה־11 לפנה"ס.
מאוחר יותר, בסביבות המאה השמינית לפנה"ס, החוף המערבי של אסיה הקטנה נקרא איוניה. האיונית דוברת גם באיים במרכז הים האגאי ובאי אֻבוּבויה ליד אתונה. האיונים התפשטו גם בצפון הים האגאי, ליד הים השחור ובחלקים במערב הים התיכון.
יש שתי תקופות לשפה: איונית עתיקה ואיונית חדשה. השינוי קרה בערך סביב שנת 600 לפנה"ס.
שירים עתיקים כמו האיליאדה והאודיסאה נכתבו בלשון מיוחדת בשם יוונית אפית. זו שפה ספרותית שהייתה מבוססת על האיונית. גם משוררים כמו ארכילוכוס כתבו באיונית.
האלפבית גם השתנה. באזורים מסוימים היו אותיות שונות או דרכים שונות לכתוב צירופים כמו ks ו־ps. האות Ω (אומגה) הומצאה מאוחר יותר כדי להראות צליל o ארוך, כנראה בסביבות המאה ה־7 לפנה"ס.
