ספרות תורנית היא מכלול הספרים העוסקים בכל היבטיה של תורת ישראל.
היסוד הוא כתבי הקודש, הקרויים גם תורה שבכתב (התנ"ך). לצד זה קיימת התורה שבעל-פה, כלומר המסורת שבעל-פה שהועלתה על הכתב מאוחר יותר.
התנ"ך (=תורה שבכתב) נכתב בתקופות שונות. מסורתית חוברו ונדונו הספרים הללו על ידי קבוצות חכמים. לפי מחקר מדעי, תהליך קביעת הקאנון הסתיים רק בתחילת המאה ה-4.
התורה שבעל-פה בוטאה תחילה בעל פה. כדי לשמור על הלכות ותוספות כתבו החכמים סיכומים ראשונים. בסופו של דבר כתב רבי יהודה הנשיא את המשנה - מסמך המסכם את ההלכות בקיצור.
לאחר חורבן בית שני התחושה שצריך לשמר את המסורת הובילה לכתיבה. המשנה פתחה את הדרך לחיבורים הבאים.
מהתפתחות המשנה נולדו חיבורים מקיפים, בראשם שני התלמודים: התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי. במקביל נכתבו מדרשים וחיבורים נוספים, אם כי תפוצתם הייתה מוגבלת עד המצאת הדפוס.
הפרשנות של ימי הביניים כללה פירושים מרכזיים. במאות שלאחר מכן נחלש הזרם לזמן מה, ואז חידש הפירוש במאות ה-17 והלאה. בתקופה המודרנית חלה עלייה בעיסוק בתנ"ך ובפרשנותו.
רבי שלמה יצחקי (רש"י), במאה ה-11, כתב את פירוש התורה הנפוץ ביותר.
פירושיו פונים גם לקהל הלומד וגם לקהל הרחב. הוא שם דגש על הפשט של הטקסט ועל היישוב של קשיים.
הפירושים המרכזיים לתלמוד הם פירושו של רש"י והתוספות, שנכתבו מאוחר יותר. פירושים אלה מהווים בסיס ללימוד התלמוד עד היום.
ספרות מיסטית קדומה כוללת את ספרות המרכבה וההיכלות. בהן נדונים עולמות עליונים, מלאכים ושמות סודיים. מאגיות ומיסטיקה אלו הובילו בהתפתחות لاحقة לקבלה.
ספר יצירה מוקדם מדבר על משמעות סודית לאותיות האלפבית. הוא מקשר בין אותיות, בריאה ואסטרולוגיה.
בסביבות 1280 הופיע ספר הזוהר, אוסף חיבורים מיסטיים מרכזיים. הזוהר דן בספירות, בחשיבות הגילוי האלוהי ובקשר בין האדם לאל.
פילוסופיה יהודית היא הגות הקשורה לדת ולמסורת היהודית, ולמחשבה של יהודים לאורך הדורות.
מהמאה ה-ביניים פותחו ספרי מוסר (חינוך רוחני ותיקון המידות). מהמאה ה-18 נוספו נושאים של צדק חברתי.
נכתבו אלפי ספרי הלכה. בולטים בהם המשנה תורה של הרמב"ם והשולחן ערוך, שהם קובצי הלכות מרכזיים המסדרים את הפסיקה לפי נושאים.
שו"ת הם שו"אלות ותשובות הלכתיות. מדובר באוסף שאלות מהציבור ותשובות רבנים, והוא מקור חשוב להלכה ומנהג.
הדפוס הביא להתפשטות רחבה של הספרות התורנית. קלות ההדפסה עודדה כותבים רבים, אך גם יצרה צורך בהגהות ובגישור בין מהודרים שונים.
המחשוב והאינטרנט שינו את הגישה לטקסטים. יש פרויקטים מקוונים גדולים, כמו "פרויקט השו"ת" של אוניברסיטת בר-אילן, ואוספים דיגיטליים כמו "אוצר החכמה" ו"מקראות גדולות הכתר". הם מאפשרים חיפוש מהיר בטקסטים, שימור כתבי יד וגישור בין פירושים שונים.
בסך הכל, ספרות תורנית כוללת טקסטים הלכתיים, פרשניים, מיסטיים ופילוסופיים. יחד הם מהווים את לב המסורת והלימוד היהודית עד היום.
ספרות תורנית היא קבוצת ספרים שעוסקת בדת ובחוקים היהודיים.
התנ"ך הוא התורה שבכתב. אלה הם ספרים קדושים שנכתבו לפני שנים רבות.
התורה שבעל-פה היא המסורת שעברו בעל פה. היא נכתבה אח"כ כדי שלא תשכח.
משנה היא ספר שמסכם הלכות בצורה קצרה.
התלמוד הוא אוסף דינים ודיונים סביב המשנה.
אחרי חורבן בית שני החשש ששכחו את הלימוד הוביל לכתיבה של המשנה.
נכתבו תלמודים ומדרשים. אלה עוזרים להבין את ההלכות ואת הסיפורים.
רש"י היה פירשן מפורסם מהמאה ה-11. פירושיו מסבירים מילים קשות בפשטות.
יש ספרים מיסטיים כמו ספר יצירה וספר הזוהר. הם מדברים על רעיונות עמוקים ולא ברורים.
כאשר הומצא הדפוס, ספרים התפרסמו בקלות יותר.
היום אפשר למצוא טקסטים באינטרנט. פרויקטים כמו "אוצר החכמה" ו"פרויקט השו"ת" מסדרים ספרים ומאפשרים חיפוש קל.
בסופו של דבר יש הרבה ספרים: הלכה, פירוש, מוסר וקבלה. הם עוזרים לשמור על המסורת וללמוד עליה.
תגובות גולשים