ספרייה

ספרייה היא מקום שמרכז בו ספרים ומקורות מידע נוספים, פיזיים או דיגיטליים, כדי לשמור עליהם ולהנגישם לקהל. הספרייה שומרת ידע שנצבר במשך השנים ומסייעת לאנשים למצוא מידע ביעילות.


המילה "ספרייה" נוצרה משילוב המילה "ספר" וסיומת המציינת אוספים. המונח חודש ככל הנראה על ידי איתמר בן-אב"י; גם יחיאל מיכל פינס מיוחס לו. במקביל שימשו בעבר מונחים כמו "בית ספרים" ו"אוצר ספרים". המילה הזרה bibliothēkē (יוונית) משמעה "תיבת ספרים" והובילה לביטויים בשפות רבות. באנגלית ובשפות נוספות יש מקורות מלטינית: librarium, "מקום לספרים".



הספריות הראשונות הופיעו לפני כ-4,000 שנה בארמונות ומקדשים. הן שימשו בעיקר לשמירת רשומות ולמטרות שלטון. דוגמה מפורסמת היא ספריית אשורבניפל בנינוה, שבה התקבצו אלפי לוחות טין וגלילים בנושאים כמו אגדות וחוקי-משפט.

הספרייה של אלכסנדריה הייתה הגדולה בתקופה הקלאסית, ושמה דגש על איסוף הכתובים של תקופתה. על גודל והשמדה אפשר להעמיד דעות שונות; יש סברות רבות לגבי גורל הספרייה.

בווילה של הפפירוסים בהרקולניאום נמצא אוסף של כ-1,800 מגילות פפירוס שנשמרו בעקבות התפרצות הוולקן זוב.


באירופה של ימי הביניים הספרים הוחזקו בעיקר במנזרים, באוניברסיטאות ובבתי המלוכה. מנזרים היו מרכזים להעתקה ושימור כתבי יד. בעולם האסלאמי קמו ספריות ציבוריות ובית החוכמה בבגדאד היה מרכז תרבותי בולט בתקופת התור הזהב.

ביהדות שמרו ספרים בקהילות וברבניות; בגניזת קהיר נמצאו רשימות ספרים רבות, וברובן ספריות פרטיות.


הרחבת הידע ברנסאנס והמצאת הדפוס על ידי גוטנברג במאה ה-15 הובילו לעלייה חדה בכמות הספרים ובשיעורי האוריינות. בעקבות הדפוס צמחו ספריות ושיטות הפצה חדשות. חוקי הפקדה ראשונים נחקקו במאה ה-16, למשל חוק מונפלייה בצרפת (1537), שחייב מסירת עותקים לספרייה המלכותית.

במאה ה-18 וה-19 קמו ספריות ציבוריות רבות. דוגמה מוקדמת היא ספריית זלוסקי בוורשה (1747). בתחילת המאה ה-19 הוקמה בפיטרבורו שבניו המפשייר ספרייה ציבורית ממומנת על ידי הציבור.

אנדרו קרנגי תמך בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בהקמת אלפי ספריות ציבוריות ברחבי העולם.


עם הופעת המחשבים החלו ספריות להשתמש במערכות ממוחשבות לקיטלוג. בשנות ה-80 עברו רבות מהספריות מקטלוג כרטיסים לקטלוג ממוחשב, ובשנות ה-90 נפתחה הגישה אליו דרך האינטרנט. קטלוג ציבורי מקוון (OPAC) הפך לכלי עיקרי.

ספריות הרחיבו את האוספים למדיה דיגיטלית, הקליטו ספרים, וצירפו מאגרי מידע מקוונים. "ספרייה היברידית" משלבת אוספים פיזיים ודיגיטליים וקטלוג אחד שמאגד את שניהם.

תפקידי הספרן השתנו: בנוסף לשימור ואיסוף, הספרנים מסייעים בחיפוש מידע, בהדרכה לשימוש בכלים וכמקור תמיכה טכנית.


ניתן לחלק ספריות לפי קהל יעד, נושא או בעלות. להלן כמה סוגים מרכזיים:


ספרייה לאומית שומרת על אוצרות התרבות והידע של מדינה. לעיתים יש חובה חוקית למסור לה עותקים של יצירות. תפקידיה כוללים יצירת ביבליוגרפיה לאומית ושימור פריטים נדירים. גישה לאוספים משתנה ממדינה למדינה.


ספרייה ציבורית ממומנת בידי הציבור ומיועדת לכל. אוספה מגוון, כולל ספרות פרוזה, מדע פופולרי וספרי ילדים. רבות מהן מאפשרות השאלה, חדרי עיון, אירועים קהילתיים ושירותי מדיה נוספים.


ספריות ניידות ("ספרייה ניידת" או Bookmobile) משרתות יישובים מרוחקים או שכונות שאין להן סניף. הן מציעות השאלה של ספרים ולעיתים שירות אישי של ספרן.


ספריות קטנות המוצבות במרחב הציבורי, בדרך כלל עם גישה חופשית וחינמית, כמו תיבות ספרים קטנות בפארקים.


ספריות בתי ספר תומכות בלמידה ותכילנה ספרי עיון וספרי קריאה לפי גיל. ספריות אקדמיות משרתות סטודנטים וחוקרים ומכילות מאגרי מידע אקדמיים וכתבי עת.


ספריות המיועדות לקהל או לתחום מסוים. לדוגמה: ספריות לעיוורים עם ספרים בברייל והקלטות, ספריות תורניות, ספריות מפות וספריות שיש להן חומר נדיר.


כתבי יד דורשים תנאי שימור מיוחדים בגלל גילם והחומרים מהם הם עשויים. ספריות רבות מצלמות כתבי יד כדי לאפשר גישה ציבורית ללא פגיעה בחומר.


ספרייה דיגיטלית מכילה חומרים דיגיטליים כמו ספרים אלקטרוניים ותצלומים. כיום רוב הספריות הן היברידיות. מגבלות חוק זכויות יוצרים מקשות על דיגיטציה מלאה של אוספים.


ארכיון הוא אוסף של מסמכים מקוריים שנוצרו במהלך פעילות אדם או ארגון. הם יכולים לכלול תמונות, הקלטות, שרטוטים וקבצי מחשב.


ספריות משתייכות לרוב לגוף גדול יותר ומקבלות תקצוב ומדיניות ממנו. פעולות רבות מרוכזות, למשל קיטלוג ורכש. מחלקות מרכזיות כוללות:

- מחלקת יעץ והדרכה: מסייעת למשתמשים לאתר מידע ולומדת אותם מיומנויות חיפוש.
- מחלקת השאלה: אחראית על השאלת פריטים, החזרתן ומעקב אחר חובות.
- מחלקת רכש: רוכשת ספרים, כתבי עת ומאגרי מידע.
- מחלקת קיטלוג ומיון: מקטלגת פריטים ומקצה מספרי מיון למדפים.

מחשוב ושיתופי פעולה בין ספריות מאפשרים העתקת רשומות קיטלוג וחיסכון בעלויות. הספריות ממשיכות להתאים את תפקידיהן לטכנולוגיה ולצרכי הקהילה.

ספרייה היא מקום שבו שומרים ספרים וחומרי מידע אחרים. יש ספריות בבניין ויש גם ספריות במחשב.


בספרייה שומרים ספרים כדי שאנשים יוכלו לקרוא וללמוד. אפשר לשאול ספרים הביתה. יש גם חדרים לשבת ולקרוא.


המילה "ספרייה" הגיעה מהמילה "ספר". בשפות אחרות יש מילים דומות, כמו "bibliotheca" ביוונית.


לפני אלפי שנים היו ספריות בארמונות ובמקדשים. אחת המפורסמות נקראה ספריית אשורבניפל. אחר-כך הייתה ספרייה גדולה באלכסנדריה.

בימי הביניים שמרו ספרים במנזרים. לאחר המצאת הדפוס במאה ה-15, הדפוס אפשר הדפסת ספרים במהירות ובמחיר נמוך.

מאז אנשים בנו ספריות ציבוריות שכולם יכולים להיכנס אליהן ולשאול ספרים. איש בשם אנדרו קרנגי עזר לבנות הרבה ספריות בסוף המאה ה-19.


כיום יש מחשבים בכולן. קטלוג מקוון הוא רשימת כל הספרים במחשב. כך אפשר למצוא ספר במהירות.

חלק מהספריות הן "היברידיות", הן שומרות גם ספרים על מדף וגם ספרים במחשב. יש ספריות שמציעות גם ספרים מוקלטים וסרטים.


- ספרייה ציבורית: מיועדת לכל התושבים ויש בה ספרי ילדים.
- ספרייה ניידת: אוטובוס ספרים שמגיע לישובים מרוחקים.
- ספרייה בית-ספרית: עוזרת לתלמידים ללמוד ולקרוא.


יש ספריות שמיועדות לעיוורים. שם משתמשים בברייל, שהיא אותיות להקלדה לעיוורים, ובספרים מוקלטים.

יש גם ספריות קטנות ציבוריות ברחוב, שבהן כל אחד יכול לקחת ספר ולהחזירו לאחרים.


ארכיון הוא מקום ששומרים בו מסמכים חשובים כמו תמונות והקלטות.

=מה עושים הספרנים?

ספרני הספרייה עוזרים למצוא ספרים, להסביר איך לחפש מידע ולהדריך ילדים בספרייה.

אם תרצה, תוכל לבקר בספרייה ולשאול ספר מעניין על נושא שאוהב.