דבורה עומר

דבורה עומר נולדה ב-9 באוקטובר 1932 ונפטרה ב-2 במאי 2013. היא הייתה סופרת ילדים ונוער ישראלית וזכתה בפרסים רבים, בהם פרס ישראל לשנת 2006.

אביה, משה מוסנזון, היה סופר ונחשב אחיו של יגאל מוסנזון. הוריה התגרשו כשהייתה קטנה, והיא הצטרפה עם אמה לפלוגת החוגים רעננה, שעמדה אחרי הקמת קיבוץ מעוז החיים. אחיה מצד אימה היה הפסל אסף ליפשיץ.

כשהייתה בת 11 נהרגה אמה בתאונת אימוני ירי של ההגנה (ארגון המגן של היישוב היהודי לפני קום המדינה). בגלל אילוצים לא ניתן לומר זאת לערבים או לבריטים, ונוצר סיפור כיסוי על כך שאמה התאבדה. עומר גילתה את האמת רק בבגרותה. אביה שירת בצבא הבריטי באירופה ופרסם רשימות על חיי החיילים.

בגיל 14 החלה לכתוב יומן שבו שזרה סיפורים על חייה ועל המדינה שבדרך. סיפוריה הראשונים פורסמו בעיתון הנוער "במעלה", שערך אביה. אחרי לימודיה בסמינר אורנים עשתה עבודה הוראה בקיבוצים מעוז חיים ומשמר השרון.

בשנת 1955 החלה לפרסם בעיתון "דבר לילדים" מדור בשם "דפי תמר". המדור נכתב כיומן של נערה בת קיבוץ והפך לסדרת ספרים. הספר הראשון, "דפי תמר", יצא לאור ב-1959. בפברואר 1959 קיבלה את פרס יציב.

בשנים 1960, 1964 לימדה בבית ספר יהודי בויניפג, קנדה, כאחת משליחותיה הראשונות לשם. רבים מספריה הם ביוגרפיות (ספרים שעוסקים בחייהם של אנשים אמיתיים), ובעיקר דמויות מתולדות הציונות והיישוב העברי. בשנת 1967 פרסמה בין השאר את "הבכור לבית אב"י" על איתמר בן-אב"י ואת "שרה, גיבורת 'נילי'" על שרה אהרנסון ומחתרת ניל"י. בנוסף כתבה גם על בעיות התבגרות של ילדים ונוער.

ספריה ראו אור בעיקר בהוצאת י. שרברק. כמה מספריה הומחזו והוצגו בהצגות ילדים ונוער.

עומר זכתה בפרסים רבים. ב-2006 הוענק לה פרס ישראל על תרומתה לספרות הילדים והנוער. השופטים ציינו שהיא הפכה את העבר הישראלי-ציוני למסכת חיה של דמויות ואירועים. בתחילת 2013, זמן קצר לפני מותה, קיבלה את פרס אקו"ם על מפעל חיים.

דבורה נישאה לשמואל עומר (לימים מנכ"ל תיאטרון הבימה). לזוג שלושה ילדים: טלי עומר, גיל עומר ורון עומר. בשנותיה האחרונות היא הפחיתה חשיפה תקשורתית בגלל בריאות רופפת. היא גרה בכפר מעש ונקברה שם ב-5 במאי 2013.

ארכיון יצירתה שמור במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים. חלק קטן מארכיון זה נמצא גם בארכיון מרכז לוינזון-קיפניס לספרות ילדים.

(אין פרטים נוספים בטקסט המקורי)

(אין פירוט ספרים מלא בטקסט המקורי מלבד אלה המוזכרים במלל)

הוענקו לה פרסים רבים, וביניהם פרס יציב (1959), פרס ישראל (2006) ופרס אקו"ם למפעל חיים (2013).

דבורה עומר נולדה ב-1932 ונפטרה ב-2013. היא כתבה ספרים לילדים ונוער.

אביה, משה מוסנזון, היה סופר. כשהייתה קטנה הוריה התגרשו. היא גדלה עם אמה בפלוגת החוגים רעננה. אחיה מצד אימה היה הפסל אסף ליפשיץ.

כשהייתה בת 11 מתה אמה בתאונת אימוני ירי של ההגנה (ארגון שגינה את היישוב היהודי). היא גילתה את האמת על מות אמה רק כשהייתה בוגרת.

בגיל 14 החלה לכתוב יומן. סיפורים שלה פורסמו בעיתון. היא למדה הוראה ועבדה כמורה בקיבוצים.

בשנת 1955 החלה לכתוב את "דפי תמר", יומן של נערה בקיבוץ. הספר הראשון של הסדרה יצא ב-1959. אחר כך כתבה עוד הרבה ספרים.

הרבה מספריה הם על אנשים אמיתיים מן ההיסטוריה (ביוגרפיות). ב-1967 פרסמה ספרים על איתמר בן-אב"י ועל שרה אהרנסון.

חלק מספריה הוצגו בתיאטרון לילדים. ב-2006 קיבלה פרס חשוב, פרס ישראל. בתחילת 2013 קיבלה פרס אקו"ם למפעל חיים.

הייתה נשואה לשמואל עומר. היו להם שלושה ילדים. היא גרה בכפר מעש ונקברה שם.

ארכיונה שמור בספרייה הלאומית בירושלים.