סקראצ'ינג (Scratching; גרוד, שריטה) היא טכניקה לנגינת תקליטי ויניל. תקליטי ויניל הם דיסקים שנוגנו על פטיפון (מכשיר לניגון תקליטים). הטכניקה מבוססת על הנעת התקליט והפעלת מיקסר (מכשיר שמערבב ומווסת צלילים) בזמן ההשמעה. שינוי מהירות הסיבוב של התקליט והנעתו כנגד המחט יוצרת צלילי חריקה שזוהו עם הדי ג'יי בתרבות ההיפ הופ. = גילוי ופיתוח = הסקראצ'ינג התפתח משנות ה-70, כאשר די ג'יים ניסו לשנות הצליל על תקליטים. את פיתוח הסקראצ'ינג המודרני מייחסים לדי ג'יי גרנדמאסטר פלאש. הוא זיהה את הצליל לאחר שאמו התנגדה להשמעת מוזיקה חזקה בבית, והחל לשלב את הטכניקה בהופעותיו. פלאש גילה שגם היריעה שהייתה בין התקליט לצלחת הפטיפון (הגומי הסטנדרטי) מונעת תנועה חופשית, ולכן השתמש בחומר הפרדה אחר כדי לאפשר הזזה חלקה של התקליט. ב-1970 הוציא את היצירה "הרפתקאותיו של גרנדמאסטר פלאש על גלגלי הפלדה". זו היתה הקלטה חיה שכללה סקראצ'ינג וערבול קטעים, והייתה הפעם הראשונה שסקראצ' מוזכר בשיר מוקלט בצורה כזו. = חשיבות והשפעה = בתרבות ההיפ הופ, מיומנות בסקראצ'ינג מדידה כהוכחה לכישרון התקליטן. נערכות תחרויות עולמיות, כמו תחרות הדי. אם. סי. בחסות טכניקס, להכרעת התקליטנים הטובים. בין זוכי התחרויות הבולטים נמנים קיו-ברט ומיקסמסטר מייק, שהפכו לשמות מרכזיים בתחום. עם הזמן פותחו הרבה סוגי סקראצ' שונים, והטכניקה התפשטה גם לז'אנרים מוזיקליים אחרים. צליל הסקראצ' הפך לנפוץ במוזיקה הפופולרית המודרנית.
סקראצ'ינג (גרוד, שריטה) היא דרך מיוחדת לנגן על תקליטים. תקליט ויניל הוא דיסק גדול. הפטיפון הוא המכשיר שמנגן את התקליט. הדי ג'יי מזיז את התקליט קדימה ואחורה. זה עושה צליל חריקה שמוכר במוזיקת היפ הופ. = גילוי ופיתוח = בשנות ה-70 התחילו לנסות לנגן ככה. גרנדמאסטר פלאש גילה את הצליל אחרי שאמו התנגדה להשמיע מוזיקה רועשת בבית. הוא למד להזיז את התקליט בלי הפרעות. ב-1970 הוציא הקלטה חיה בשם "הרפתקאותיו של גרנדמאסטר פלאש על גלגלי הפלדה". שם שמעו לראשונה את הסקראצ' בשיר מוקלט. = חשיבות והשפעה = בסצנת ההיפ הופ הסקראצ' נחשב לכישרון חשוב של די ג'יי. יש תחרויות עולמיות לבחירת התקליטנים הטובים. דוגמה לתחרויות היא ה-DMC בחסות טכניקס. שמות ידועים בתחום הם קיו-ברט ומיקסמסטר מייק. היום הסקראצ' שמופיע גם במוזיקה אחרת, ולכן רוב המאזינים מכירים את הצליל.
תגובות גולשים