סרביה (Republika Srbija) היא מדינה בבלקן ללא מוצא לים. היא גובלת בהונגריה, רומניה, בולגריה, מקדוניה הצפונית, מונטנגרו, קוסובו, בוסניה והרצגובינה וקרואטיה. בירתה היא בלגרד.
הסרבים התמקמו באזור במאה ה-7 והתאגדו לממלכה במאות הבאות. בתקופת שושלת נמאניץ' הממלכה פרחה, אך נפלה בהדרגה מול המתקפה העות'מאנית, עם אירוע מרכזי של קרב קוסובו ב-1389. השלטון העות'מאני נמשך כ-400 שנים. במאה ה-19 החלו מרידות שהובילו לאוטונומיה ואז לעצמאות ב-1878.
ב-1914 ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד הובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. לסרביה נגרמו אבדות כבדות. לאחר המלחמה היא הופיעה כחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, שהפכה מאוחר יותר ליוגוסלביה.
לאחר מלחמת העולם השנייה נכללה סרביה ברפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, שכללה שישה חלקים. בשנות ה-90 פירוק יוגוסלביה גרם למלחמות באזור. קוסובו הוכרז כאוטונומי ופגעי הסכסוך הובילו להתערבות נאט"ו ב-1999. קוסובו הכריזה על עצמאות ב-2008, אך מעמדה לא מוכר על ידי סרביה והאו"ם.
ב-2003 יוגוסלביה הוסבה לאיחוד של סרביה ומונטנגרו. משאל עם במונטנגרו ב-2006 הוביל לפרידתן. סרביה התחדשה כמדינה עצמאית ב-2006. מאז מתקיימים מאמצים להתקרב לאיחוד האירופי; סטטוס מועמד הוענק ב-2012.
בפוליטיקה המקומית בלטו מנהיגים כמו סלובודן מילושביץ' ופוליטיקאים מהמעבר לדמוקרטיה. הפרלמנט הסרבי הוא חד-ביתי עם 250 נבחרים. הנשיא נבחר ישירות כל חמש שנים, והראש הממשלה נבחר על ידי הפרלמנט. במהלך העשור האחרון דווח על נסיגה בדמוקרטיה ועל צמצום חופש התקשורת.
החל משנת 2023 פרצו הפגנות רחבות נגד שחיתות וסמכותנות. משברי ביטחון ואסונות מקומיים, כולל קריסת גג בתחנת רכבת ב-2024, החמירו את העימותים. ממשלה התפזרה במרץ 2025 ונוצרו לחצים מתמשכים על השלטון.
הכוחות המזוינים כפופים למשרד הביטחון. הנשיא הוא המפקד העליון. נכון ל-2017, תקציב הביטחון עמד על כ-503 מיליון דולר, ושירות בצבא הסדיר כלל כ-28,000 חיילים. סרביה משתפת פעולה עם נאט"ו אך אינה חברה בארגון.
סרביה מחולקת ל-29 מחוזות מנהליים והעיר בלגרד. לוויבודינה מעמד אוטונומי (עצמאות חלקית בניהול מקומי). קוסובו הכריזה על עצמאות ב-2008, מצב שאינו מוסכם על סרביה.
התמ"ג הרשמי ב-2015 היה כ-36.6 מיליארד דולר, ותוצר לנפש כ-5,102$. המגזר השירותי מהווה את עיקר הכלכלה, אחריו תעשייה וחקלאות. מאז 2000 נכנסו לסרביה השקעות זרות רבות. יש יצוא נשק משמעותי, ושיעור אבטלה סביב 13% (2016).
סרביה מציעה נופים הרריים וצפון מישורי. נהרות מרכזיים הם הדנובה והסאווה. הרי המדינה כוללים את הקרפטים, הבלקן והאלפים הדינאריים. יש חמישה פארקים לאומיים, מעיינות חמים והרי סקי כמו קופאוניק.
החינוך מחויב בתחילת 7 שנים בבית ספר יסודי למשך 8 שנים. לאחר מכן תלמידים בוחרים מסלול עיוני או מקצועי. תחבורת היבשה והנהרות מחברת את המדינה לשכנותיה. יש שלושה נמלי תעופה בינלאומיים: בלגרד, ניש ופרישטינה. חברת התעופה הלאומית היא אייר סרביה.
כ-9.4 מיליון תושבים (נתוני 2005). כ-83% הם סרבים; מיעוטים כוללים הונגרים, בוסנים ורומא. סרבית היא השפה הרשמית; קיימות גם שפות מיעוט. דו"ח 2024 הציב את סרביה במקום גבוה במדד האושר לצעירים מתחת ל-30.
התרבות מושפעת מהאימפריות השונות. הדת העיקרית היא הנצרות האורתודוקסית והכנסייה הסרבית האורתודוקסית חשובה תרבותית. הכתב הסרבי משתמש בקירילית ובלטינית. מטעמים פופולריים כוללים את הפלסקביצה. בפסטיבלים בולטים EXIT בנובי סאד ופסטיבל החצוצרות בגוצ'ה.
בספורט, כדורסל סרבי נחשב לחזק באירופה. נבחרת הכדורגל העפילה מספר פעמים למונדיאל ולמונדיאלים בסוף המאה ה-20 ותחילת ה-21.
סרביה היא מדינה באירופה. היא לא צמודה לים. הבירה שלה היא בלגרד.
לפני מאות שנים היו כאן ממלכות סרביות. אחר כך שלטו הטורקים האות'מאנים כ-400 שנים. בסוף המאה ה-19 סרביה קנתה לעצמאות. במאה ה-20 היא הייתה חלק מיוגוסלביה. אחרי הרבה שינויים ומלחמות, סרביה הפכה למדינה עצמאית שוב ב-2006.
קוסובו הוא אזור בדרום. בשנת 2008 קוסובו הכריזה עצמאות. סרביה לא הכירה בכך.
בסרביה יש הרים ועמקים. שני נהרות חשובים הם הדנובה והסאווה. הדנובה גדול ומאפשר שיט עד לים השחור.
אנשים מדברים סרבית. רוב התושבים הם סרבים. יש גם מיעוטים אחרים, כמו הונגרים ורומנים. החינוך מתחיל בבית ספר יסודי בגיל 7.
יש פארקים לאומיים, הרים לסקי ומעיינות חמים. תיירים מבקרים בערים בלגרד ונובי סאד.
הדת הנפוצה היא הנצרות האורתודוקסית. יש מסורות מוזיקליות ופסטיבלים מפורסמים. אוכל פופולרי הוא הפלסקביצה, שזה סוג של קציצת בשר.
בספורט הסרבים אוהבים כדורסל וכדורגל. נבחרותיהם משחקות בתחרויות בינלאומיות.
תגובות גולשים