קוסובו

רפובליקת קוסובו (באלבנית: Republika e Kosovës; בסרבית: Република Косово) היא מדינה מוכרת חלקית בבלקן בדרום‑מזרח אירופה. היא גובלת בסרביה, מקדוניה הצפונית, אלבניה ומונטנגרו. בירתה היא פרישטינה. קוסובו הכריזה על עצמאותה ב‑17 בפברואר 2008. בעבר הייתה טריטוריה אוטונומית של סרביה ונוהלה על ידי האו"ם. סרביה רואה בה עדיין את המחוז שלה, "קוסובו ומטוחיה".

רפובליקת קוסובו אינה חברה מלאה באו"ם, בין השאר בעקבות ווטו של רוסיה במועצת הביטחון. עם זאת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וכ־21 מדינות באיחוד האירופי, וכן כ‑80 מדינות נוספות (נכון לאוקטובר 2022), הכירו בעצמאותה. בית הדין הבין‑לאומי בהאג קבע שהכרזת העצמאות אינה מפרה חוק בינלאומי.

רוב תושבי קוסובו הם אלבנים המתחברים למורשת האלבנית, וברובם מוסלמים. מיעוטים כוללים סרבים נוצריים־אורתודוקסיים וקבוצות אתניות נוספות. המטבע בפועל הוא היורו, ובאזורים בסרביה משתמשים גם בדינר סרבי.

האזור נשלט לאורך ההיסטוריה על ידי עמים שונים: אילירים ברומאות העתיקה, הרומאים והביזנטים. במאות ה‑6 וה‑7 הגיעו ההגירות הסלביות. במאות ה‑12, 14 קוסובו היה חלק מממלכת סרביה והפך למרכז תרבותי חשוב. ב‑1389 התקיים קרב קוסובו נגד האימפריה העות'מאנית; האירוע נחשב לסמל לאומי בסרביה.

ממאה ה‑15 ועד 1912 האזור היה תחת שלטון עות'מאני. בתקופה זו חלק מהאוכלוסייה התאסלמה, וחלו גלגולי אוכלוסייה ומסחר. לאחר תיקוני סוף המאה ה‑19 צמחה הדרישה הסרבית לשוב לשליטה בקוסובו.

בשנת 1912 נקלט רוב שטח קוסובו בממלכת סרביה. אחרי מלחמת העולם הראשונה היא שולבה ביוגוסלביה.

במהלך מלחמת העולם השנייה רוב השטח הועבר לשלטון אלבניה הלוויינית של איטליה.

בשנת 1945 קיבלה קוסובו מעמד של מחוז אוטונומי בתוך סרביה היוגוסלבית. מעמדה חזק בסוף שנות ה‑60 וה‑70, ובחוקת 1974 הוגדלו הסמכויות המקומיות. לאחר מותו של טיטו עלו מחאות אלבניות בשנות ה‑80. ב‑1989 סרביה צמצמה את האוטונומיה תחת מילושביץ', והאלבנים הקימו מוסדות מקבילים.

בשלהי שנות ה‑90 התחזקו עימותים בין כוחות יוגוסלביים ל‑KLA, ארגון אלבני חמוש. המצב הסלים, ונאט"ו פתחה במערך אווירי ב‑1999 כדי לעצור את גל האלימות. בסיום העימות נמסר המחוז לניהול אזורי של כוחות נאט"ו והאו"ם. רבים שבו לבתיהם, אך חלק מהסרבים וממיעוטים עזבו.

ב‑17 בפברואר 2008 הכריזה קוסובו על עצמאותה. מדינות רבות הביעו תמיכה מידית, אך מדינות אחרות, כמו רוסיה וסרביה, התנגדו. בית הדין הבין‑לאומי קבע ב‑2010 שההכרזה לא הפרה חוק בינלאומי. לאחר ההכרזה החלה קוסובו להנפיק דרכונים ולבנות מוסדות מדינה.

קוסובו היא אחד האזורים העניים באירופה. התוצר לנפש נמוך ושיעורי האבטלה גבוהים, כ‑40%. כשליש מהתוצר מגיע מסיוע חוץ והעברות כספים מהפזורה. החקלאות תופסת חלק גדול בכוח העבודה. האי‑בהירות המדינית הרתיעה משקיעים זרים ופיתחה כלכלה שאינה פורמלית בשיעור ניכר.

קוסובו היא מדינה יבשתית, בשטח של כ‑10,887 קמ"ר. היא מוקפת הרים, ומרכז השטחים הוא מישורי. ההר הגבוה ביותר הוא דרביצה, בגובה כ‑2,656 מטר.

כ‑90% מהאוכלוסייה הם אלבנים, וכ‑5% הם סרבים. לפי נתונים מקומיים רוב התושבים הם מוסלמים (קרוב ל‑96%), וקבוצות קטנות אחרות נכללות גם הן.

הקהילה היהודית בקוסובו הייתה קטנה מאז ימי העות'מאנית. במאה ה‑20 מספר היהודים התכווץ עוד יותר. כיום חיים בקוסובו רק כמה עשרות יהודים, בעיקר בפריזרן.

רפובליקת קוסובו היא ארץ קטנה בבלקן. בירתה היא פרישטינה. היא מוקפת ארצות אחרות ואין לה ים. קוסובו הכריזה על עצמאות ב‑17 בפברואר 2008. "עצמאות" פירושה שהמדינה רוצה לנהל את עצמה.

קוסובו הייתה מקום שבו שלטו עמים שונים לאורך השנים. היו כאן רומאים, ביזנטים וסרבים. מאוחר יותר הגיע שלטון עות'מאני למשך שנים רבות.

בסוף המאה ה‑20 היו עמים שנלחמו זה בזה. לאחר מכן נקבע שלטון זמני של האו"ם. רבים שבו לבתיהם, אך אחרים עברו למקומות אחרים.

חלק גדול ממדינות העולם הכירו בקוסובו. יש מדינות שעדיין לא מכירות בה. בית הדין הבין‑לאומי אמר שהכרזת העצמאות אינה מפרת חוק.

קוסובו היא יחסית ענוייה. הרבה אנשים עובדים בחקלאות. המטבע שנמצא בשימוש הוא היורו. השטח שלה כ‑10,887 קמ"ר, ויש בה הרים ושדות.

כ‑90% מהאנשים בקוסובו הם אלבנים. רוב התושבים הם מוסלמים, דת שהיא דרך חיים עבורם. יש גם סרבים וקבוצות קטנות אחרות.

בעבר הייתה קהילה יהודית קטנה. היום גרים בקוסובו רק כמה עשרות יהודים, בעיקר בעיר פריזרן.