סרט צילום

סרט צילום (פילם) הוא רצועה דקה שעליה שכבה רגישה לאור. השכבה הרגישה נקראת אמולסיה (שכבה דביקה עם חומרים רגישים), והיא מורכבת מג'לטין (חומר שמחבר את המרכיבים) ומלידי כסף (חומרים שמגיבים לאור).

כאשר נכנס אור אל מול השכבה, הלידי הכסף מגיבים ויוצרים תמונה סמויה, תמונה שלא נראית לעין. בתהליך כימי שנקרא פיתוח, הופכים את התמונה הסמויה לגלויה ומקבעים אותה כך שלא תמשיך להשתנות באור.

מראהו של הסרט הוא רצועת פלסטיק כהה עם משבצות של תמונות ומחורים בצד (מחוררות). כל משבצת היא פריים, תמונה אחת שצולמה.

קיימים סרטי צילום לשימוש בסטילס (תמונות סטילס) ולסרטי קולנוע. יש גם סרטים צבעוניים ושחור לבן.

החומרים הרגישים שבאמולסיה נלחצים על ידי פוטונים של אור. חשיפה מתאימה יוצרת תגובה כימית במרכיבים, ושומרת על נגטיב (התמונה בהיפוך צבעים).

רגישות הסרט נמדדת בערכי ASA או ISO. ערכים נפוצים הם 100, 200 ו-400. ככל שמספר ה-ISO גבוה יותר, הסרט רגיש יותר לאור והוא דורש פחות תאורה. סרטים עם ISO גבוהים מתאימים לצילום בתנאים חשוכים יותר, וסרטים עם ISO נמוך מתאימים לאור יום.

בסרט צבעוני יש בנוסף למצעים הכספיים גם מצמדי צבע. בתהליך הפיתוח נוצרת עננת צבע ליד האזור שבו הופך הכסף למתכתי. בשלב ההלבנה הכסף המתכתי מוחזר למצב שקוף, ואז הוא מוסר בתהליך הקיבוע כדי להשאיר רק את הצבעים.

לכמות האור שפוגעת בסרט יש השפעה מרכזית. גם מהירות החשיפה (כמה זמן האור נכנס) והצמצם (גודל הפתח דרכו עובר האור) משפיעים. צילום ארוך יותר או צמצם פתוח יותר מאפשרים כניסה של יותר אור.

הנגטיב שנוצר על הסרט מוצג בגלוי בתהליך מעבדה. כדי לקבל את התמונה הנראית (פוזיטיב), מדפיסים את הנגטיב על נייר רגיש לאור. הדפסה זו יוצרת פוזיטיב, תמונה בצבעים ובבהירות הנכונים.

סרט הצילום הגמיש הראשון יוצר על ידי חברת איסטמן קודאק בשנת 1885. סרט פלסטי הופיע לראשונה ב-1889. לפני כן השתמשו בפלטות זכוכית שהיו מגושמות. בתחילת המאה ה-21 השימוש בסרט הצטמצם בגלל עליית הצילום הדיגיטלי.

(קיימים מידות רוחב סטנדרטיות לסרטי קולנוע.)

סרט צילום הוא רצועה דקה עם תמונות. על הרצועה יש שכבה רגישה לאור.

השכבה הרגישה נקראת אמולסיה. אמולסיה היא שכבה דביקה עם חומרים שמגיבים לאור. בתוך האמולסיה יש הלידי כסף. הלידי כסף הם חומרים שנשברים כשפוגע בהם אור.

כאשר מצלמים, האור יוצר על הסרט תמונה סמויה. תמונה סמויה זו לא נראית עדיין. בפיתוח, תהליך כימי, התמונה הופכת לגלויה וניתן להקבע אותה. להקבע זה אומר שהיא לא תשתנה עוד באור.

הסרט נראה כרצועה עם משבצות של תמונות ומחורים קטנים בצד.

מדד הרגישות נקרא ISO (או ASA). דוגמאות: 100, 200, 400. ISO גבוה מתאים לצילומים באור חלש. ISO נמוך מתאים ליום שמש חזק.

בסרט צבעוני יש גם חלקים שעושים צבע. בתהליך הפיתוח נוצרת הכתמת צבע במקום שבו הופך הכסף.

הסרט יוצר נגטיב, תמונה בהיפוך צבעים. כדי לראות את התמונה הנכונה מדפיסים את הנגטיב על נייר רגיש. כך מקבלים פוזיטיב, תמונה רגילה.

הסרט הגמיש הראשון הופק ב-1885 על ידי חברת איסטמן קודאק. סרט פלסטי הופיע ב-1889. לפני זה השתמשו בפלטות זכוכית. בתחילת המאה ה-21 אנשים עברו יותר לצילום דיגיטלי.