סרטאו (בפורטוגזית: Sertão) הוא חבל ארץ צחיח למחצה בצפון-מזרח ברזיל. הוא משתרע על חלקים ממדינות כמו באהיה, פרנמבוקו, סיארה ופיאאוי. האזור ידוע בעוני רב, בבצורת תכופה ובחוסר תשתיות חברתיות בסיסיות.
מקור השם הוא מהמילה "desertão" בפורטוגזית, שמשמעותה "מדבר גדול". למרות גודלו, האוכלוסייה דלילה. בסוף המאה ה-19 חיו בו רק כמה עשרות אלפים, רובם בחוות חקלאיות וכפרים. המרכזים הממשלתיים לא התפתחו לערים גדולות.
החברה התבססה על מעמדות: רוב התושבים היו בני-תערובת ושחורים, רבים כמעבדי אדמות, חוכרי אדמה ושכירי יום. מעליהם עמדו בעלי האחוזות, המכונים "קולונלים". באמצע הקבוצה החברתית פעלו ז'גונסוס וקנגיסירוס, כנופיות שודדים שהטרידו את האזור.
גאוגרפית הסרטאו מורכב בעיקר מרמות נמוכות. הגבהים בדרך כלל בין 200 ל-500 מטרים. במזרח יש אזורים גבוהים יותר שמתמזגים עם האגרסטה, אזור לח למחצה.
שני נהרות מרכזיים חוצים את הסרטאו: הז'גאריבה (Jaguaribe) והפירניאס (Piranhas). רוב הנהרות, חוץ משהפרנסיסקו (São Francisco), מתייבשים בסוף העונה הגשומה.
האזור קרוב לקו המשווה, ולכן הטמפרטורות יציבות וטרופיות. עם זאת, כמות המשקעים נמוכה יחסית. הסיבה העיקרית היא הטמפרטורה הקרירה של דרום האוקיינוס האטלנטי, שמשפיעה על כמות הגשם.
ממוצע המשקעים ברוב הסרטאו נע בין 500 ל-800 מילימטרים בשנה. בחופה הצפוני של פורטלזה הוא עשוי להגיע עד כ-1,300 מ"מ. הגשמים מרוכזים בתקופה קצרה: בינואר-אפריל במערב ובמרץ-יוני במזרח. הגשמים יכולים להשתנות מאוד משנה לשנה. תכופות יש בצורת קשה בשנה אחת ושיטפונות הרסניים בשנה אחרת.
תופעות אלה גרמו לעוני ורעב בקרב חקלאים. התקופה הגרועה ביותר תוארה בין 1977 ו-1979, בה נטען שמתה כמות גדולה מאוד של תושבים.
צמחיית הסרטאו נקראת קאטינגה (caatinga). זו צמחייה של שיחים קוצניים, ולעתים רעילה. בשנים האחרונות צמחייה זו נחלשה מאוד בגלל חוואות בקר וכריתה לגידולי כותנה. חלקים מהאזור נחשבים ייחודיים מבחינה אקולוגית.
אזורי הסרטאו ודמויות הבוקרים מופיעים בשירים ובאגדות ברזילאיות. לבוש הבוקרים כלל עור כבד שהגן עליהם מפני הצמחים הקוצניים.
הדת הקתולית היתה חשובה, אך מאז המחצית השנייה של המאה ה-19 חל ירידה בנוכחות הכנסייה. כפרים רבים נותרו ללא כמרים, וכנסיות חדלו לתפקד. אנשים נאלצו לפנות לעיירות אחרות או לקבל דרשות מנודדים ששיפצו כנסיות ונתנו טקסים.
שתיית קשאסה (משקה אלכוהולי מקנה סוכר) היתה נפוצה כבר מגיל צעיר. אנשים שתו כדי לשכוח צרות או כדי לא לשתות מים מזוהמים. בקניות ובירידים השתמשו בקשאסה גם כמעין מטבע חליפין. למרות מטיפים שניסו לעצור את השתייה, בעיות של אלכוהוליזם ואלימות נמשכו. הקולונלים פתרו לעתים בעיות משמעת באלימות, בעוד אנשי החוק היו לעתים בלתי מסוגלים לפעול.
סרטאו (Sertão) הוא אזור יבש למחצה בצפון-מזרח ברזיל. לפעמים יורד בו גשם, אבל לא הרבה.
הוא נפרש על חלקים של מדינות כמו באהיה וסיארה. מעט אנשים חיים שם. רובם גרים בחוות וכפרים.
השטח מורכב מרמות נמוכות. חלקים גבוהים במזרח מתחברים לאזור לח בשם אגרסטה. זורמים בו שני נהרות חשובים: הז'גאריבה והפירניאס. רוב הנהרות מתייבשים אחרי העונה הגשומה.
בחום של הסרטאו הטמפרטורות יציבות כל השנה. אבל כמות הגשם קטנה ולא קבועה. גשם מרוכז בחודשים ספציפיים. לפעמים יש בצורת קשה. בשנות 1977, 1979 רבים סבלו ומתו ברעב.
הצומח העיקרי נקרא קאטינגה (caatinga). זו צמחייה של שיחים קוצניים. צמחייה זו נחלשה בגלל רועים וכריתה.
הכנסייה הקתולית היתה משמעותית, אך היו כפרים ללא כמרים. הגיעו מטיפים נודדים כדי להדריך ולהשקם כנסיות.
אצל התושבים היתה גם שתיית קשאסה (משקה אלכוהולי מקנה סוכר), שהשתמשו בה לפעמים כאמצעי תשלום. שתייה הגורמת לשיכרות הובילה לעתים לקטטות ולאלימות באזור.
תגובות גולשים