בתמונה משפחתית מופיעות חותמות שמראות את מסלול הגעת מעפילים על סיפון הקזבק מרומניה לארץ ישראל.
בתמונה העליונה נראית ויזה של ממשלת המנדט הבריטי שהקציבה כשלושה שבועות להגעה מטורקיה. בצד השני של התמונה מופיע אישור מעבר מהמנדט בסוריה בזמן המסע. בתמונה האמצעית יש אישור מעבר בסוריה-לבנון מטעם ממשלת צרפת. בתמונה התחתונה נראה אישור שהייה קבועה בארץ ישראל שניתן בנמל חיפה על ידי שלטונות המנדט.
סֶרטיפיקט (באנגלית: Immigration certificate, כלומר אשרת הגירה) היה הכינוי לאשרת העלייה בתקופת המנדט הבריטי. רישיונות העלייה חולקו לפי מכסות שקבעו הבריטים במשא ומתן עם ההנהלה הציונית, בהתבסס על תקנות שנקראו הספר הלבן הראשון.
החלה מדיניות רישוי עלייה כבר בדצמבר 1920, כחצי שנה לאחר התחלת הממשל הצבאי הבריטי בארץ. ביולי 1922 פרסם שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל את "הספר הלבן הראשון", שקבע להגביל את העלייה היהודית כדי שלא תכביד כלכלית על התושבים הקיימים.
הנציב העליון הרברט סמואל הגדיר קבוצות זכאות לקבלת סרטיפיקט. העיקריות היו:
A, סרטיפיקטים ל"בעלי הון" או משקיעים. היו תת-קטגוריות שונות לפי סכום נכס או הכנסה. למשל A1 דרש הון של לפחות 1,000 לירות שטרלינג. לעיתים מוסדות ציוניים העניקו הלוואות כדי לאפשר לעולים לעמוד בתנאים.
B, מי שעמדם מובטח על ידי גוף יציב. תת-קטגוריות כללו יתומים שמוסדות יחזיקו, אנשי דת עם תמיכה מוסדית, וסטודנטים שקיבלו קבלה ומלגה.
C, בעלי הכשרה מקצועית חיונית.
D, עולים התלויים בתושבי קבע או בשאר הקטגוריות, שם מספר העולים לא הוגבל אך הקולט חייב להבטיח את פרנסתם.
כדי לנצל מכסות קטנות יותר, נפוצו נישואים פיקטיביים. זוג יכול היה להכנס לארץ באמצעות סרטיפיקט אחד. גם בנות שעשו זאת יחד עם ילידי הארץ שיצאו לחו"ל השתמשו במנוסח זה. לאחר העלייה דרשה הרבנות לעיתים גירושים "לחומרא", כלומר פירוק נישואים מההיבט ההלכתי.
בתמונה רואים חותמות של מסע מעפילים על ספינת הקזבק מרומניה לארץ.
בתמונה העליונה ויזה מהממשל הבריטי שנתנה כשלושה שבועות להגעה מטורקיה. בצד השני יש אישור מעבר בסוריה. באמצע יש אישור מעבר בסוריה-לבנון מהממשלה הצרפתית. בתחתית יש אישור שהייה קבועה שניתן בנמל חיפה.
סרטיפיקט הוא כינוי לאשרת עלייה בתקופת המנדט הבריטי. המנדט היה תקופה שבה הבריטים שלטו בארץ.
הבריטים הקטינו את מספר המהגרים לפי כללים שנקראו "ספר הלבן". הרשיונות הוצאו לפי קבוצות. היו סרטיפיקטים לעשירים שהשקיעו כסף. היו גם לעובדים מקצועיים, לסטודנטים, ליתומים ולעולים שמתאחדים עם משפחה.
כדי לקבל סרטיפיקט אנשים לפעמים עשו נישואים פיקטיביים. אחרי שעלו לארץ, הרבנות דרשה מהם לעיתים גירושים הלכתיים, כדי להיפרד בצורה רשמית.
תגובות גולשים