סרטן הערמונית (Prostate cancer) הוא גידול ממאיר שגדל בתאי הערמונית, הבלוטה במערכת הרבייה הגברית. גידול ממאיר אומר שתאים נורמליים עוברים מוטציה ומתרבים בלי שליטה, והם עלולים להתפשט לאיברים אחרים ולהקים גרורות, כלומר תאים סרטניים באתרים מרוחקים, לרוב בעצמות ובקשרי לימפה.
הערמונית עוזרת לייצור נוזל הזרע. היא נמצאת מתחת לשלפוחית השתן וסביב חלק מהשופכה, ולכן מחלות בה יכולות להשפיע על השתנה ועל פליטות הזרע. בערמונית יש בלוטות שמייצרות חלק מנוזל הזרע, והן זקוקות להורמונים גבריים (אנדרוגנים) כדי לתפקד. הורמונים אלה כוללים טסטוסטרון ודיהידרוטסטוסטרון.
המחלה שכיחה מאוד בקרב גברים מבוגרים. שכיחותה עולה עם הגיל: היא נפוצה בקרב גברים מעל 70 ואף יותר בקרב מעל 90. שיעורי המחלה משתנים בין אזורים בעולם ובין קבוצות אתניות. בישראל שיעור ההיארעות בינוני, ושיעור התמותה נמוך יחסית.
בשלב מוקדם סרטן הערמונית בדרך כלל אינו גורם לתסמינים. כשמתקדמת המחלה, היא עלולה לגרום לקשיי השתנה כמו זרם שתן חלש, השתנה תכופה, דם בשתן וכאב. שינוי בבלוטה יכול להשפיע גם על התפקוד המיני, למשל קושי בהשגת זקפה או כאב בפליטה.
בדיקות המקובלות הן בדיקת דם ל-PSA (Prostate Specific Antigen), ושיקוף ידני של הערמונית דרך פי הטבעת. PSA הוא חלבון שמיוצר בערמונית; ערכים גבוהים יכולים להעלות חשד, אבל יש מהפכניות וטעויות בבדיקה הזו. יש הבדלים רפואיים לגבי השימוש בבדיקת PSA כסקר המוני, בגלל שיעור לא מבוטל של תוצאות חיוביות וכוזבות ואבחון יתר של סרטן שאולי לא היה מזיק.
אם החשד ממשיך, מבצעים אולטרה-סאונד וביופסיה, לקיחת דגימה מהרקמה ובחינתה תחת מיקרוסקופ. ביופסיה קובעת אם מדובר בסרטן, את סוגו ואת דרגת התוקפנות שלו. לבדיקת התפשטות משתמשים גם ב-CT, מיפוי עצמות ובמכשירים הדמייתיים מתקדמים.
גישה רפואית מקובלת לחולים מסוימים היא מעקב פעיל (Active Surveillance). משמעותו מעקב קרוב במקום טיפול מידי, כיוון שלא תמיד ניתן לדעת אילו גידולים יהפכו לפולשניים.
סרטן הערמונית שייך לקבוצת אדנוקרצינומות, גידולים שמקורם בתאי בלוטה. בדרך כלל הגידול מתחיל באזור הפריפרי של הערמונית. בתחילה התאים הסרטניים עשויים להיות מוקפים ברקמה נורמלית. עם הזמן הם חודרים לרקמות סביבן ועלולים לפלוש לאיברים סמוכים ולחדור לכלי דם ולמערכת הלימפה.
הגורמים המדויקים לא ידועים, אך סיכון מוגבר קשור לגיל, לתורשה, למוצא אתני, לתזונה ולאורח חיים. היסטוריה משפחתית מעלה את הסיכוי לחלות. גם גנים מסוימים, כמו BRCA1/BRCA2, קשורים לסיכון גבוה יותר.
תזונה עשירה בשומנים מסוימים, השמנת יתר, רמות טסטוסטרון גבוהות, ודלקות בערמונית או זיהומים מיילדותיים עשויים להעלות סיכון. מספר מחקרים הציעו שפעילות מינית ותדירות שפיכה יכולות להשפיע, אך הממצאים אינם חד-משמעיים.
מחקרים אפידמיולוגיים הצביעו על קשר בין תזונה לבין סיכון למחלה. מזונות או תוספים שהוצעו כמגנים כוללים סלניום, ליקופן (בעגבניות), אומגה-3 ויטמין D וסויה. שימוש בתרופות כגון פינאסטריד קושר לירידה בשיעורי ההיארעות בכ-30%, אך ישנה ויכוח לגבי השפעה על תחלואה בדרגות סיכון גבוהות.
מחקרים גם מצביעים על כך שהפחתת צריכת שומני מקור חייתי ותזונה מאוזנת עשויים להפחית סיכון.
בחירה בטיפול תלויה במידת ההתפשטות, בגיל ובמצבו הכללי של המטופל. אפשרויות עיקריות הן ניתוח לכריתת הערמונית והקרנות. טיפולים נוספים כוללים ברכיתרפיה (השתלת מקורות רדיואקטיביים), כימותרפיה, טיפול הורמונלי החוסם טסטוסטרון, וכריתת אשכים במקרים מסוימים.
בעשורים האחרונים פותחו טכניקות חדשות: ניתוח רובוטי שמקטין סיבוכים, טיפולים מקומיים כמו HIFU (אולטרה-סאונד ממוקד רב-עוצמה), קריותרפיה (הקפאה), וטיפולים ניסיוניים כמו אלקטרופורציה בלתי-הפיכה. כמו כן פותחו שיטות טיפול המכוונות לחומר מסוים שנצמד לתאים הסרטניים ומשתמשות באור או ברדיואיזוטופים להרג התאים.
רדיום-223 (מסחרי בשם קסופיגו) מיועד לטיפול בחולים עם גרורות בעצמות. התרופה פולטת קרינת אלפא, חזקה בטווח קצר, ופוגעת ב-DNA של התאים המתחלקים בגרורות. הטיפול ניתן בהזרקה תוך-וורידית ונחשב בעל פרופיל תופעות לוואי סביר.
הפרוגנוזה תלויה בגיל החולה, במצבו הבריאותי, במידת ההתפשטות ובתגובת הגידול לטיפול הראשון. מאחר שסוג זה של סרטן נפוץ בגיל מבוגר ולעתים מתקדם באיטיות, רבים מהחולים מתים מסיבות אחרות לפני שהסרטן גורם למותם. החלטה על טיפול מלאה או מעקב פעיל נשקלת לפי יתרונות מול סיכונים ותופעות הלוואי האפשריות, כולל השפעות על השתנה ותפקוד מיני.
סרטן הערמונית הוא מחלה שבה תאים בבלוטה בשם ערמונית מתפתחים לאט ולא נורמלי. הערמונית היא בלוטה אצל גברים. היא עוזרת להכין את נוזל הזרע.
הערמונית יושבת מתחת לשלפוחית השתן. היא מסביב לשופכה, הצינור שמוציא שתן. לכן בעיות בערמונית עלולות להשפיע על השתנה.
המחלה נפוצה בעיקר בגברים מבוגרים. ככל שאדם זקן יותר, הסיכוי גבוה יותר.
בשלבים הראשונים בדרך כלל אין סימנים. כשהמחלה מתקדמת נפוץ שיהיה קושי להטיל שתן, זרם חלש, או דם בשתן. לפעמים יש בעיות מיניות.
מנסים למצוא סרטן הערמונית בעזרת בדיקת דם שנקראת PSA. PSA הוא חלבון שהערמונית מייצרת. בדיקה זו לא תמיד מדויקת. אם צריך, הרופא לוקח ביופסיה, דגימה מרקמת הערמונית ובודק אותה במיקרוסקופ.
גיל מבוגר, משפחה עם היסטוריה של המחלה, ותזונה לא בריאה מגדילים סיכון. גם השמנה ודלקת בערמונית עלולים לעזור להיווצרות המחלה.
תזונה מאוזנת, פחות שומן מן החי, ודגש על פירות וירקות יכולים לעזור. מדענים בדקו גם ויטמינים וסלניום, אבל התוצאות לא חד-משמעיות.
הטיפולים העיקריים הם ניתוח והקרנות. יש גם תרופות, כימותרפיה וטיפולים מתקדמים אחרים. יש טיפולים חדשים שמכוונים רק לתאים הסרטניים כדי לפגוע בהן ולא ברקמות הבריאות.
רדיום-223 (קסופיגו) זהו טיפול שניתן כאשר הסרטן הגיע לעצמות. הוא נותן קרינה חזקה בטווח קצר שמשתדלת לפגוע בתאים הסרטניים בלבד.
הסתכלות על הגיל, מצב הבריאות והתפשטות הגידול עוזרת להחליט על הטיפול. לעתים בוחרים במעקב במקום טיפול מיידי, במיוחד בגיל גבוה.
תגובות גולשים