סרטן השד הוא מצב שבו תאים בשד מתחילים להתחלק בלי בקרה ונוצרים גידולים ממאירים. ברוב המקרים מקור הגידול ברקמת האפיתל של צינורות או אוניות החלב. לעתים הגידול שולח גרורות, תאים סרטניים שנודדים לאיברים אחרים, כמו עצמות, ריאות, כבד או מוח.
סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר אצל נשים. המחלה נפוצה בעיקר מעל גיל 50, אך כ-25% מהמקרים מתרחשים תחת גיל זה, וכ-6%, 7% מתחת לגיל 40. נדיר אצל גברים (כ-0.5%, 1%).
שיעורי התחלואה גבוהים במדינות מפותחות, חלקו בגלל גילוי מוקדם בממוגרפיה ושינויים באורח החיים. שיעורי השרידות עלו בעשורים האחרונים. בישראל כ-1/7, 1/8 מהנשים יפתחו סרטן שד בחייהן. בשנת 2011 אובחנו כ-4,100 מקרים חודרניים בישראל.
הגיל הוא גורם הסיכון החשוב ביותר. גם היסטוריה משפחתית משפיעה: קרובת מדרגה ראשונה חולה מגדילה את הסיכון. מוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 מקשרות לסיכון גבוה יותר; בקרב יהודים אשכנזים השכיחות של מוטציה מסוימת גבוהה יותר (כ-1 ב-40).
גורמים נוספים: חשיפה ממושכת לאסטרוגן (הורמון מיני), טיפולים הורמונליים מסוימים, היעדר לידות או לידה מאוחרת, וסת מוקדם או תום וסת מאוחר. גם אלכוהול, חשיפה לקרינה לחזה לפני גיל 45 והשמנה לאחר המנופאוזה מעלים סיכון.
הסוג השכיח ביותר הוא קרצינומה חודרנית של צינורות החלב (70%, 80%). יש גם קרצינומה של אוניות החלב, DCIS (נגע מקומי לא חודרני), וסוגים נדירים יותר כמו סרקומה, לימפומה וגידול פילודס. סרטן שד דלקתי הוא צורה אגרסיבית שנותנת לשד מראה דלקתי.
שלושה סמנים משפיעים על הטיפול: ER (קולטן לאסטרוגן), PR (קולטן לפרוגסטרון) ו-HER-2 (חלבון שמקדם גדילה). הסמנים נקבעים בבדיקה פתולוגית של דגימת רקמה. גידול ER/PR חיובי מטופל לעתים בטיפול הורמונלי. גידול HER-2 חיובי עשוי להרוויח מטיפול ממוקד כמו טרסטוזומב.
בשלבי גילוי מוקדם, רבים אינם חשים תסמינים והממצא עולה בממוגרפיה (צילום רנטגן של השד). לעתים מופיע גוש נוקשה שאינו כואב, שינוי בעור או הפרשה דמית מהפטמה. כדי לאשר אבחנה עושים ביופסיה, לקיחת דגימת רקמה לבדיקת מיקרוסקופית.
ביופסיה יכולה להיות בשאיבת מחט דקה, ביופסיית ליבה (core needle) או ביופסיה כירורגית. כל שיטה נבחרת לפי מאפייני הממצא.
השלב נקבע לפי שיטת TNM: גודל הגידול (T), מעורבות קשריות לימפה (N) ונוכחות גרורות מרוחקות (M). בבירור גרורתי משתמשים בסריקות עצמות, PET-CT ושיטות נוספות כשיש חשד לפיזור.
יש מספר אפשרויות טיפול, והן מותאמות אישית לפי שלב, גיל, סמנים מולקולריים והעדפות המטופלת. העקרונות:
- ניתוח: משמר שד (הסרת הגוש) או כריתת שד מלאה. ניתוח משמר דורש קרינה לאחריו.
- קרינה מקומית: להקטנת סיכון חזרה מקומית.
- טיפול הורמונלי (אנדוקריני): תרופות כמו טמוקסיפן או מעכבי ארומטאז מפחיתות סיכון בחולות עם קולטנים חיוביים.
- כימותרפיה: תרופות שמנטרלות תאים סרטניים במערכת. משמשת כתוספת לאחר ניתוח או לפניו בכדי להקטין גידול.
- טיפול ביולוגי/ממוקד: למשל טרסטוזומב לחולות עם HER-2 חיובי.
במקרים של מחלה מקומית מתקדמת נותנים טיפול מקדים (נאו-אדג'ובנטי) כדי להקטין את הגידול ולאפשר ניתוח שמרני.
כאשר יש גרורות מרוחקות המטרה היא להקל על תסמינים ולשפר איכות חיים. הטיפול משלב כימותרפיה, טיפול הורמונלי וטיפולים ממוקדים לפי סוג הגידול.
ניתן לשחזר שד בניתוח מיידי או מאוחר, בעזרת שתל או רקמת הגוף. השחזור משפר לעתים איכות חיים אך אינו משפיע על אבחון המחלה.
הפרוגנוזה תלויה בשלב, בסמנים ובממאירות. מדד מקובל הוא שרידות ל-5 שנים. חולות מועברות למעקב תקופתי כל חצי שנה או שנה, לפי הזמן מאז האבחנה. בדיקות סקר כמו ממוגרפיה מפחיתות תמותה, אך יש גם שיח על אבחון יתר, גילוי מקרים שלא היו פוגעות בחייהן של נשים במידה אחרת.
ממוגרפיה היא כלי הבחירה לגילוי מוקדם. אולטרה-סאונד עוזר להבחין בין ציסטה לממצא מוצק, ו-MRI רגיש יותר בנשים בסיכון גבוה או עם שד צפוף. כל בדיקה כוללת סיכונים של בדיקות חוזרות ותוצאות חיוביות כוזבות.
המחלה והטיפולים משפיעים על פוריות, דימוי גוף, חיי מין ומצב רוח. תמיכה חברתית וקבוצות תמיכה חשובות להסתגלות. תנועת המודעות לשד שיפרה אפשרויות טיפול, זכויות והפנתה משאבים למחקר ולתמיכה.
בשנים האחרונות מוצעות טכנולוגיות חדשות, כולל בדיקות דם ניסיוניות ושימוש בבינה מלאכותית לשיפור האבחון.
סרטן השד הוא מצב שבו תאים בשד מתחילים לגדול בלי לשים לב. תאים כאלה יוצרים גוש.
זהו סוג הסרטן הנפוץ ביותר אצל נשים. כמעט תמיד זה קורה לנשים בוגרות.
לפעמים התאים נשארים במקום. לפעמים הם עוזבים ונדודים לאיברים אחרים. נדידה כזו נקראת גרורות. גרורות עלולות לפגוע באיברים חשובים.
סימן נפוץ הוא גוש שאינו כואב. גם שינוי בעור או הפרשה מהפטמה חשובים.
ממוגרפיה היא צילום רנטגן של השד. היא עוזרת לגלות גידולים מוקדם. כדי לדעת אם גוש הוא סרטני לוקחים ביופסיה, דגימת רקמה.
ניתוח: אפשר להוציא רק את הגוש או את כל השד. אחרי ניתוח יש לעתים קרינה.
כימותרפיה: תרופות שמנסות להרוס תאים סרטניים בכל הגוף.
טיפול הורמונלי: תרופות שחוסמות השפעה של ההורמונים על התאים.
טיפול ממוקד: תרופות שנלחמות בחלבון מסוים בתאים הסרטניים.
אחרי הסרטן נשים מקבלות לעתים תמיכה נפשית. אפשר גם לשחזר את השד בניתוח פלסטי.
בדיקות סקר כמו ממוגרפיה מוצאות סרטן מוקדם. גילוי מוקדם עוזר לטיפול ולהישרדות.
= מילים קשות שמוסברות:
גרורות, תאים סרטניים שעזבו את המקום ונעו לאיברים אחרים.
ממוגרפיה, צילום רנטגן של השד.
ביופסיה, לקיחת דגימה קטנה מהרקמה לבדיקה.
