סרטן עכביש יפני

סרטן עכביש יפני (Macrocheira kaempferi) הוא פרוק־הרגליים הגדול בעולם. הרגליים הארוכות ביותר של פרט גדול יכולות להתפרש לכארבעה מטרים. גוף בוגר מגיע לאורך כ-37 סנטימטרים, ומשקל הפרט נע סביב 16, 19 קילוגרם. למרות גודלו, משקלו נמוך יותר מזה של הלובסטר האמריקאי. מעריכים שתוחלת חייו מגיעה עד למאה שנים. הסוג ידוע כיום רק ממין חי אחד, אך נמצאו גם פריטים מאובנים של מינים קרובים.


צבע השריון כתום עם כתמים לבנים על הרגליים הדקות. בזכרים זוג צבתות (המעין "כפות" קדמיות שמשמשות ללכידה והגנה) גדול יותר מהגפיים האחרות. לעיתים דווחו, ללא אימות מדעי, פריטים עם פרישת גפיים כמעט שבעה מטרים. העין של הסרטן מורכבת (מכללת חלקים קטנים רבים שמרכיבים את הראייה). לפרטים צעירים יש שיער וקוצים על הקליפה, והקרניים הקדמיות ארוכות יותר; קרניים אלו מתקצרות עם הגדילה.


המין חי בקרקעית הים בצד האוקיינוס השקט של יפן, בדרך כלל בעומקים של 50, 300 מטרים. ריכוזים גבוהים יותר נצפים בעומק 200, 300 מטרים. בעונת הרבייה באביב יכולים הסרטנים לעלות למים רדודים עד כ-50 מטרים להטיל ביצים. הם נעים לאט על הקרקעית ומלקטים מזון; הם אוכלי־כל שכולל צמחים, חסרי־חוליות ימיים ונבלות (חיות מתות). לעיתים מצמידים לסרטן ספוגים וחיות דומות על הקליפה כדי להסתירם מטורפים כמו תמנונים.

אזורי דיג ידועים כוללים מפרצי סאגאמי, סורוגה וטוסה וכן אזור איי איצו. סרטנים נאספים בעזרת רשתות נגררות קטנות ונאכלים מומלחים או מאודים. לכידת סרטנים בעונת ההטלה באביב אסורה בחלק מהאזורים. בגלל צמצום אוכלוסיות במיוחד במפרץ סורוגה, נערכים מאמצי שימור. בנוסף לשימוש כמזון, הסרטנים מוצגים באקווריומים וקליפתם משמשת לקישוט.

סרטן עכביש יפני (Macrocheira kaempferi) הוא הסרטן הגדול מסוגו. רגליו יכולות להימתח לכארבעה מטרים. הגוף שלו כ-37 סנטימטרים אורך. משקלו סביב 16, 19 קילוגרם. זהו פרוק־רגליים (חיה עם רגליים מחולקות).


הקליפה כתומה עם נקודות לבנות. לזכרים יש צבתות ארוכות. לעיתים מדברים על פריטים עם רגליים אפילו גדולות יותר, אך לא אומת. לפריטים צעירים יש שיער וקוצים על הקליפה.


הוא חי על קרקעית הים ליד יפן. עומק המחיה שלו הוא בדרך כלל 50, 300 מטרים. באביב מגיעים הפרטים לרדידות כדי להטיל ביצים. הם ניזונים מנבלות (גופות של חיות) ומחיות קטנות. הם מדביקים על קליפתם ספוגים כדי להסתירם מטורפים.

האנשים דוגרים אותם במפרצים ונהנים לאכול אותם מומלחים או מאודים. לפעמים שמים את הקליפה לקישוט. בגלל שהמספרים ירדו במקום מסוים, מנסים לשמר אותם ולא לדוג בזמן ההטלה.