עבירת צווארון לבן

"עבריינות צווארון לבן" מתארת עבירות כלכליות שמבצעים בדרך כלל אנשים בעלי מעמד חברתי או מקצועי גבוה.
המונח הוצג בשנת 1939 על ידי הסוציולוג אדווין סאת'רלנד. זהו תיוג סוציולוגי, ולא הגדרה בחוק העונשין.

חוקרים אחרים טוענים שאין להגביל את המונח רק לפי מעמד. רבים מהמבצעים שייכים גם למעמד הביניים.
לטענתם, מה שחשוב הוא אופי העבירה ולא תמיד זהותו של העבריין.

פרופ' קנת מן הציע לגשת לנושא באמצעות "אב טיפוס" של מאפיינים. לפי גישה זו, אב הטיפוס מורכב ממספר תכונות:
מעמד גבוה של העבריין; ניצול תפקידים או נכסים; שימוש בהסוואה והטעיה; הפקת רווח בלתי-חוקי; נזק כלכלי; ופעילות בתוך ארגון.
סטיוארט גרין הוסיף שמגוון ההתנהגויות תחת השם הזה מונע ממצא מאפיין יחיד הכרחי.


מחקרים בארצות הברית מצאו כי מבצעי עבירות אלה לרוב בעליי השכלה גבוהה ותעסוקה יציבה.
לרבים מהם דירה בבעלותם ומצב כלכלי לא רע. הם נוטים לדחות סיפוקים לטובת רווח עתידי.
באופן יחסי, שיעור השימוש בסמים או אלכוהול נמוך יותר מבקבוצות עבריינים אחרות.
עם זאת, קיימים גם עבריינים סדרתיים בקרבם.


עבירות צווארון לבן בדרך כלל אינסטרומנטליות, כלומר, מבוצעות כדי להפיק רווח כלכלי.
הן מתוכננות ורבות מהן דורשות תחכום. זה מנוגד לעבירות "צווארון כחול" (פשעים עובדים), שאופיינית להן פזיזות יותר.
לעיתים קרובות העבירות קלות לביצוע אך קשות לגילוי.
דוגמאות נפוצות: תרמית בניירות ערך, הונאות מס, פשעים סביבתיים והגבלים, הונאת פונזי, פשעים מקוונים, מסמכים כוזבים, שימוש במידע פנים, גנבת זהות, מעילה, וזיוף.
יש חפיפה ברבים מהמקרים עם פשע תאגידי.


הגורמים מתחלקים לשתי משפחות עיקריות. ראשית, סיבות פסיכולוגיות וחברתיות: הנאה מביצוע, ניכור, ניצול כוח (abuse of power), חמדנות ותחושת זכאות.
שנית, סיבות מבניות: העבירות מוסוות וקשה לאסוף עליהן מידע, ולכן יכולת ההרתעה פוחתת.

"עבריינות צווארון לבן" היא כשאנשים משתמשים בתפקידם כדי להרוויח בדרך לא חוקית.
המונח הוצע בשנת 1939 על ידי אדווין סאת'רלנד.
זהו תיאור חברתי, ולא מונח בחוק עצמו.

אנשים אלה בדרך כלל לא משתמשים באלימות. הם מטעים או מסתירים מידע כדי להשיג כסף.
דוגמאות פשוטות: הונאה, גניבת זהות, זיוף מסמכים והונאת מס.
לפעמים גם פשעים במחשבים נחשבים לכך.


רבים מהעבריינים האלה משכילים ויש להם עבודה קבועה.
לעיתים יש להם בית ומצב כלכלי שלא נראה רע לכל העולם.
הם נוטים לחשוב על רווח עתידי ולדחות סיפוקים.


העבירות בדרך כלל מתוכננות ומסובכות. הן קשה לגלות כי הן מוסוות היטב.
לכן לעיתים אומרים: "קל לעשות, קשה לגלות."


יש סיבות אישיות, כמו חמדנות או רצון לשליטה.
יש גם סיבות מבניות, העבירות חבויות וקשה לאתר אותן.