עולי הגרדום

"עולי הגרדום" הם יהודים שהוצאו להורג בגלל פעילות מחתרתית למען הקמת מדינת ישראל. במובן המצומצם הכינוי מתייחס ל-12 חברים של האצ"ל והלח"י שהוצאו להורג על ידי שלטונות המנדט הבריטי, או שהתאבדו סמוך למועד הוצאתם להורג. המספר 12 נבחר גם כסמל, בהקבלה לשנים עשר שבטי ישראל. מתוך ה-12 הללו היו 9 אנשי אצ"ל ו-3 אנשי לח"י; עשרה נתבעו בפני בתי דין צבאיים בריטיים ושניים בפני בית דין מצרי; עשרה נתלו ושניים לקחו את חייהם לפני התלייה.

בשנים שלאחר מכן נוספו לשיח שמות נוספים בחישובים שונים. ב-1958 כללו בולים שיצאו ביוזמת אנשי חרות גם שני אנשי ניל"י שהוצאו להורג בידי העות'מאנים, וב-1982 הוצאו בולים שכללו גם חנה סנש ושמות נוספים. לאורך השנים היו ויכוחים ציבוריים על מי צריך להיחשב "עולה לגרדום"; למשל מרדכי שוורץ הוזכר לעתים אך לא תמיד נכלל. בטקס ממלכתי בשנת 2023 נרשמו 13 שמות: 12 אנשי האצ"ל והלח"י ומרדכי שוורץ.


אתרי קבורה וזיכרון מפוזרים בכל הארץ. נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי נקברו בראשון לציון בשנת 1919. שבעה מחברי האצ"ל והלח"י נטמנו בצפת, שם הוקמה אנדרטה לזכרם, אחרי שביקשו להיקבר בראש פינה אך הבריטים סרבו. השניים שהתאבדו נקברו בהר הזיתים. חלק מהמורשעים הועברו לקבורה בארץ שנים רבות אחרי מותם: למשל אליהו חכים ואליהו בית צורי הובאו לקבורה ב-1975, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר ב-1977, ויוסף לישנסקי הועלה להר הרצל ב-1979.

יש אנדרטאות נוספות ברמת גן ובראשון לציון, בתי כנסת על שמם ובמוזיאונים המוקdedים לזכרם, מוזיאון אסירי המחתרות בעכו ובירושלים. טקסי זיכרון ממלכתיים החלו ב-1969, והתנהלו מאז במקומות שונים. ב-2022 התקיים טקס לציון 75 שנים למותם של ברזני ופיינשטיין.


בזמן המנדט היה עונש המוות בתלייה לעבירת רצח. בתקופת המנדט הורחב עונש המוות גם לעבירות נשק וניסיון לרצח, עבירות שעליהן הורשעו רבים מעולי הגרדום. פעולות האצ"ל והלח"י עוררו מחלוקת ביישוב היהודי: הנהגה רשמית התנגדה לשיטות אלה מבחינה מוסרית ופוליטית, והקונגרס הציוני בבזל ב־24 בדצמבר 1946 גינה שימוש בטרור.

מנגד, יוצאי תנועת חרות פעלו להנצחת עולי הגרדום: ארגנו עליות לקברי ההרוגים, הקימו אנדרטאות, בולי זיכרון, בתי כנסת וספרי תורה, וטענו כי מעשיהם סייעו בהוצאת הבריטים ובהקמת המדינה. אנשי שמאל וביקורת קראו להקטנת התהילה סביבם וטענו שהדגשתם נעשית מטעמים פוליטיים. במשך שנות ה-50 וה-60 ניהלו תנועות ובעלי עניין מאבקים על קריאת רחובות ובניית אנדרטאות; חלק מהערים קיבלו שמות כאלה, בחלקם נוצרו ויכוחים ושינויים.

מדיניות המדינה כלפי ההנצחה השתנתה בהדרגה. בתחילת שנות ה-60 הושקעו מאמצים להקמת מוזיאונים ולארגון ביקורים חינוכיים. בשנת 1969 התקיימה אזכרה ממלכתית רשמית, ובסוף 1971 משרד הביטחון קיבל על עצמו את הטיפול בקברי עולי הגרדום.


לאחר שנגזרו עונשי מוות על שלושה לוחמי אצ"ל, חטפו אנשי האצ"ל שני סמלים בריטיים והודיעו שיעלו על כף המאזניים. אחרי שהתלויים הוצאו להורג, הרגו אנשי האצ"ל את החטופים ותלו את גופותיהם בחורשה ליד נתניה. באותו ערב כוחות בריטיים הרגו חמישה אזרחים יהודיים ופצעו אחרים. המעשה הוצג אז על ידי מנהיגי האצ"ל כהרתעה שהפסיקה חלק מההוצאות להורג הבריטיות, ובחודשים שנותרו לשלטון הבריטי לא הוצאו אנשי מחתרת נוספים להורג.


בישראל יש אנדרטאות רבות, שמות רחובות והנצחות עירוניות לזכר עולי הגרדום. כמה אנדרטאות בולטות נמצאות בצפת, בראשון לציון וברמת גן, ויש תמונות ופסלים שמנציחים את זכרם.

עולי הגרדום הם יהודים שהוצאו להורג בגלל פעולה מחתרתית למען הקמת מדינה. "מחתרת" פירושו קבוצה שעובדת בסתר.

בדרך כלל הכינוי מתייחס ל-12 אנשים מהאצ"ל והלח"י. 10 מהם הוצאו להורג בתלייה. "תלייה" פירושו עונש מוות שבו תולים אדם. שניים נטלו את חייהם לפני התלייה.

חלק מהקבוצות כללו אנשים אחרים גם כן. בשנים שונות הוסיפו לשמות גם אנשים שהוצאו להורג על ידי שלטונות אחרים.


יש קברים ואנדרטאות לזכרם בערים כמו צפת, ראשון לציון, רמת גן והר הרצל. "אנדרטה" היא פסל או מקום זיכרון.

חלק הובאו לקבורה בארץ שנים אחרי מותם. יש מוזיאונים שמספרים על חייהם ועושים טקסי זיכרון.


הפעולות שלהם עוררו חילוקי דעות. אנשים מסוימים שיבחו אותם. אחרים אמרו שאסור להשתמש באלימות.

בשנים אחרי הקמת המדינה קראו רחובות על שמם, בנו אנדרטאות והחלו לטפל בקבריהם באופן רשמי.


כאשר נגזרו עונשי מוות על שלושה לוחמים, אנשי אצ"ל חטפו שני חיילים בריטים כדי למנוע תלייה. אחרי שהתלויים הוצאו להורג, נרצחו החטופים ותלו גופותיהם ליד נתניה. מקרה זה עורר תגובות קשות והוביל לכך שלא הוציאו עוד חברי מחתרת להורג בחודשים הבאים.