עולש (צמח)

עולש (שם מדעי: Cichorium) הוא סוג של צמחים עשבוניים, חד-שנתיים או רב-שנתיים, במשפחת המורכבים. בסוג יש שישה עד שבעה מינים לפי מקורות שונים. תפוצתם טבעית במקרונזיה, בצפון ומזרח צפון־אפריקה, במזרח התיכון ובאירופה, וחלקם התפשטו לאזורים ממוזגים אחרים.

השניים המוכרים ביותר הם עולש מצוי (C. endivia) ועולש תרבותי (C. intybus). עלי שני המינים נאכלים חיים או מבושלים. שורשי עולש תרבותי נקליים ומשמשים לעתים כתחליף לקפה (ציקוריה).

בישראל נהוג לראות מין בר עיקרי אחד, עולש מצוי, אך יש ויכוח מדעי על השם המדעי המדויק. חלק מהבוטנאים מזהים אותו כ‑Cichorium pumilum (עולש קטן), ואחרים כ‑Cichorium endivia.

העולשים הם צמחים מסתעפים בעונת הפריחה. השורשים בדרך‑כלל שורשים שיפודיים (taproot), שורש עיקרי אחד ארוך וחזק. העלים מסודרים בעיקר בבסיס הצמח. הקרקפות (מבנה הפרח המשולב במשפחת המורכבים) מכילות פרחים לשוניים בלבד. צבע הפרחים בדרך כלל תכלת, ובזן תרבותי הם יכולים להיות ורודים או לבנים. פריחה אופיינית נפתחת בבוקר ונסגרת לפני הצהריים.

מבנה האיברים בפרח יוצר צינור אבקה (anther tube). האבקה מוצגת בבוקר בחלקו העליון של עמוד השחלה בתהליך שנקרא "הצגת אבקה משנית". בתהליך זה האבקה זמינה למבקרי הפרח לפני שהצלקת מוכנה לקבל אבקה מבחוץ. כך מתרחש ראשית שלב זכרי (פריחה זכרית), ורק לאחר מכן השלב הנקבי, מצב הנקרא דיכוגמיה פרוטאנדרית.

בין ששת המינים מזוהות שתי מערכות רבייה: בשלושה מינים חד‑שנתיים (כגון עולש מצוי ועולש קטן) יש תאימות עצמית (self‑compatibility), כלומר צמח יכול להאביק את עצמו. בשלושה מינים רב־שנתיים (כגון עולש תרבותי, עולש קוצני ועולש ערבי) פועלת אי‑תאימות עצמית מסוג ספורופיטי (sporophytic self‑incompatibility), דבר המעודד האבקה צולבת.

חוקרים רואים לרוב את עולש קטן (C. pumilum) כאב־המוצא של עולש מצוי (C. endivia). הם דומים במראה, אך נבדלים בכמה מאפיינים: מספר הפרחים בכל קרקפת, מספר הקרקפות שמתקבצות יחד, ואורך עוקצי הקרקפות. קיימת גם חפיפה בזיהוי המדעי במקורות שונים.

העולש הנזכר במקורות יהודיים עתיקים שימש כנראה כירק יומיומי. מופיע במספר מקומות במשנה ובתלמוד כבין הירקות שאכלו אז ובין הירקות ששימשו גם לבהמות.

העלים נאכלים טריים או מבושלים. הצמח עשיר בוויטמינים, במינרלים ובסיבים תזונתיים, ובו חומצה פולית, ויטמין A וויטמין K. שורשי העולש שימשו להכנת תחליפי קפה בצורת ציקוריה, במיוחד בזמני מחסור.

על פי POWO (Plants of the World Online) יש בסוג שבעה מינים, כולל מין שנמצא רק במזרח טורקיה ושעל מעמדו יש ספק. שני מינים רב‑שנתיים בולטים הם עולש ערבי (C. bottae) ועולש קוצני (C. spinosum).

לפי רשומות שונות בישראל נזכרים ארבעה מינים: עולש מצוי (C. endivia), עולש קטן (C. pumilum), עולש קירח (C. calvum) ועולש תרבותי (C. intybus). עם זאת, רק עולש מצוי נחשב לבטוח כצמח בר מקומי, בעוד זיהוי המינים האחרים בישראל שנוי במחלוקת.

ברפואה העממית משתמשים בחלקי הצמח לטיפול בתסמינים שונים, בין השאר אנמיה, חוסר תיאבון, דלקות בדרכי השתן, רמות סוכר גבוהות בכבד ולניקוי הדם. המידע מבוסס על מסורות ולא על ניסויים קליניים.

עולש (Cichorium) הוא סוג של צמחים עם פרחים בצבע תכלת. יש בו כמה מינים, וחלקם גדלים בשדה ובגינה.

עולש מצוי ועולש תרבותי הם המוכרים ביותר. עלי העולש נאכלים. שורשי העולש התרבותי נקליים ומכינים מהם משקה שנקרא ציקוריה. זה שימש כתחליף לקפה.

הפרחים של העולש נפתחים בבוקר ונסגרים לפני הצהריים. לכן אפשר לראות אותם פתוחים רק בבוקר.

העלים אכילים וטעימים. הם מכילים ויטמינים ומינרלים. שורש העולש אפשר לקלות ולשתות כתחליף לקפה.

לרוב לעולש יש שורש שיפודי, שורש אחד ארוך. העלים גדלים בעיקר בבסיס הצמח. הפרחים בקובץ אחד נקראים קרקפת.

בישראל גדל בר בדרך־כלל מין אחד של עולש, אך מדענים לא תמיד מסכימים על השם המדעי שלו. בזמנים קדומים העולש נזכר בספרים יהודיים כאוכל יום‑יומי.

אנשים השתמשו בעבר בעולש לטיפול בעייפות, בעיות תיאבון ובבעיות בטן. זה טיפול מסורתי, ולא הוכח תמיד במחקר מדעי.