עוני

עוני הוא מצב שבו לאדם, למשפחה או לקבוצה אין הכנסות או אמצעים להחזיק ברמת חיים נאותה.

עוני מוחלט (absolute poverty) מוגדר כחוסר ביכולת לספק סל מוצרים בסיסי, כגון מזון, מחסה ובגדים. מדידה מוחלטת נפוצה להשוואה בינלאומית; סף האו"ם לעוני מוחלט הוא הכנסה של 2 דולר ליום (בערך 8 ש"ח ב-2023).

עוני יחסי (relative poverty) נמדד ביחס לחברה שבה האדם חי. ברוב המדינות המפותחות משתמשים בקו עוני שנקבע כהכנסה של 50% מן ההכנסה החציונית. בישראל זהו מדד רשמי; במדינות אחרות לעיתים משתמשים ב-60% מהחציוני. החישוב מתוקנן לפי גודל המשפחה, ולכן קו העוני לנפש אחת נמוך יותר מקו העוני למשפחה מרובת ילדים.

מדידת העוני בעייתית. צריך לתרגם רמת חיים לכסף, למרות ששירותים רבים ניתנים ללא תשלום ישיר. אם המדינה תחליף שירותים לא-כספיים בתמיכה כספית, שיעור העניים המדוד יכול להשתנות משמעותית.

גם החלוקה לאזורים או קבוצות משפיעה על התוצאה. מדידת עוני יחסית בכל העולם כרוכה בבעיות משלה. דוגמה היסטורית היא איחוד גרמניה, שבו אנשים במזרח הוגדרו כעניים לפי המדד היחסי לאחר האיחוד.

אחוז העניים אינו מראה עד כמה הם שקועים בעוני. מדד "פער העוני" מודד את המרחק של ההכנסה הממוצעת של משפחות עניות מקו העוני. בשנת 2021 פער העוני בקרב אלו שאינם עובדים בגיל העבודה עמד על 60.8%, לעומת 39.4% בכלל האוכלוסייה. הצלחה במדיניות חברתית נמדדת גם ביכולת להעלות משפחות מעל קו העוני ובהקטנת פער העוני.

המאבק בעוני כלל שיטות שונות לאורך ההיסטוריה: צדקה, הכשרה, פרויקטים תעסוקתיים ורפורמות חברתיות. החל מסוף המאה ה-19 ובהרחבה אחרי מלחמת העולם השנייה, נוצרו במדינות המערב מדינות רווחה. הרפורמות המוקדמות כללו קצבאות סיעוד, דמי אבטלה ותמיכה בשירותים ציבוריים. רעיונות אלה קיבלו דחיפה בשנות ה-60, תחת הסלוגן של "מלחמה בעוני".

עם זאת, יש תופעות בעייתיות. למשל "מלכודת הרווחה", מצב שבו מערכות המיסוי והרווחה יוצרות תמריצים להישאר תלויים בתשלומים. כמו כן, בתהליכי המדידה נטען כי עליית שיעור העניים אינה תמיד עובדה מוכחת, בשל שיטות מדידה שונות.

בישראל המוסד לביטוח לאומי מדווח שכ-60% מהאנשים החיים בעוני עובדים.

מבחינה חברתית ניתן להבחין בין עוני מזדמן, שנגרם בגלל פיטורין או מחלה, לבין עוני כרוני, שאליו נחשפים לאורך זמן ולעיתים מדור לדור (עוני בין-דורי).

קיימת גם צורה של עוני מעמדי, הנובעת ממגבלות חוקיות או חברתיות המונעות מקבוצות מסוימות להשתלב בעבודה או בשירותים.

גישת "תרבות העוני" טוענת שלעניים נוצרה תרבות התנהגותית משלהם, כהסתגלות למצוקה. גישה זו זכתה לביקורת כי היא מטילה על העוני אשמה על התנהגויות האנשים.

ויליאם וילסון ופיתוח גישת "מעמד העוני" הציעו להסביר את התופעות כאפקט של גורמים מבניים וסביבתיים, לא כתכונה תרבותית אישית.

פמיניזציה של העוני היא תופעה שבה שיעור העניים גבוה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים. גורמים לכך כוללים שינויים במבנה המשפחה (גרושות או הורות חד-הורית), הבדלי שכר ותנאי תעסוקה, אלימות נגד נשים, הגירה ושיעור השכלה נמוך יותר.

בהגות קפיטליסטית העוני מוסבר לעיתים כתוצאה מפערים שנוצרים בשוק חופשי. משברים כלכליים הגדילו את העוני בהיסטוריה.

הסוציאליזם שואף לצמצם עוני באמצעות רשתות רווחה, חינוך ובריאות ציבוריים, אך גם בו נתקלו מדינות בבעיות יישום. במדינות קומוניסטיות היו דוגמאות של עוני אזורי או כשל במדיניות הכלכלית.

ביהדות עושר נתפס כברכה, ועוני נתפס כסיבה לתת צדקה. במקורות מוגדרים דרגות שונות של עוני והזכאות לקבלת תמיכה. המשנה מדברת על מי שאין לו מזון ליום אחד ומהו סכום שמקנה זכאות לצדקה. ההלכה גם מדגישה התאמת העזרה לפי הצורך והמקום.

עוני הוא מצב שבו לאדם או למשפחה אין מספיק כסף כדי לחיות בנוחות.

עוני מוחלט, אין מספיק מזון, בגדים או מקום מגורים טוב.
האום קובע סף עוני מוחלט של 2 דולר ליום. זה בערך 8 שקלים ב-2023.

עוני יחסי, משווים את ההכנסה למה שאנשים אחרים במדינה מרוויחים.
בישראל קו העוני הוא בדרך כלל 50% מן ההכנסה החציונית (ההכנסה האמצעית).

למדוד עוני קשה כי רבים מקבלים שירותים שאינם נמדדים בכסף.
אם המדינה נותנת כסף במקום שירותים, מספר העניים הנמדד עשוי להשתנות.

אין רק למדוד כמה אנשים עניים, אלא גם עד כמה הם רחוקים מקו העוני.
ב-2021 הפער של משפחות שאין בהן עובדים היה כ-60.8%.

במקומות שונים נתנו צדקה, הכשרה לעבודה ותמיכה. לאחר מלחמת העולם השנייה הופיעו מדינות רווחה שנותנות קצבאות ושירותים.
לעיתים נוצרת "מלכודת רווחה". זה כאשר תמיכה מונעת מאנשים לחזור לעבודה.
בישראל כ-60% מהעניים עובדים.

עוני מזדמן, קורה לפעמים בגלל פיטורין או מחלה.
עוני כרוני, קורה לאורך זמן ולעיתים גם לדורות הבאים.

נשים נוטות להיות עניות יותר. זה קורה בגלל הורות חד-הורית, שכר נמוך, אלימות, הגירה ופחות הזדמנויות לחינוך.

ביהדות עוני מעודד נתינת צדקה. יש הלכות שמגדירות מי זכאי לעזרה.
המשנה מדברת על מי שאין לו אפילו אוכל ליום אחד, ומי שיש לו מעט כסף.