עיטור

עיטור, אות כבוד המוענק על מעשה, הישג או מפעל חיים. נהוג להבחין בין עיטורים צבאיים לעיטורים אזרחיים.

הענקת עיטורים מוכרת כבר בעת העתיקה. ביוון נתנו זרים מעלי דפנה או זית לאזרחים מצטיינים. ברומא הוענקו עטרות זהב על השגי קרב. הקיסר אוגוסטוס הטביע מדליות עם דיוקנו, ונחשב לפורץ דרך בחלוקת מדליות לנושאי משרה.

בימי הביניים נחלש המנהג של מדליות, אך מלכים נתנו לעיתים גלימות, צלבים וסרטים לאצילים כחלק ממסדרים. במאה ה-19 חזרו המדליות והן הוענקו לכל המעמדות על הישגים מיוחדים והתנהגות אזרחית ראויה.

צה"ל (צבא ההגנה לישראל) מנפיק עיטורים צבאיים. העיטורים מוענקים על ידי הרמטכ"ל (ראש המטה הכללי) או שר הביטחון.

שר הביטחון העניק אותות על פעילות ביטחונית שלפני הקמת המדינה לחברי ארגוני המחתרת היהודית כגון ההגנה והאצ"ל, ולמתנדבים בשירות בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה (אות ההתנדבות). מקבלי אותות אלה קיבלו גם את עיטור לוחמי המדינה (על"ה).

בנוסף מעניק שר הביטחון אותות מערכה, מדליות על השתתפות במערכות, וצל"שים (ציוני לשבח) לחיילים ואזרחים שסייעו ללחימה. אותות הוענקו על השתתפות במלחמות מרכזיות כמו מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

עיטור הוא אות כבוד שנותנים לאדם על מעשה חשוב.

בזמן העתיק נתנו זרים מעלים לאנשים מצטיינים. ברומא נתנו עטרות זהב למי שניצח בקרב. במאה ה-19 התחילו לתת עיטורים גם לאנשים שאינם אצילים.

צה"ל הוא צבא ישראל. הצבא נותן עיטורים לחיילים על מעשים אמיצים.

שר הביטחון נתן אותות גם לאנשים שלחמו לפני קום המדינה. אלה כללו חברים בארגוני המחתרת ולמתנדבים בצבא הבריטי. הם קיבלו גם את עיטור לוחמי המדינה (על"ה).

השר מעניק גם אותות מערכה ומציינים לשבח לחיילים ואזרחים שהשתתפו במלחמות מרכזיות. בין המלחמות האלה היו מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים.