עיטורי הצבא הרומי

עיטורי הצבא הרומי (Dona Militaria) היו עיטורים שהוענקו לחיילי הצבא הרומי על הצטיינות בשדה הקרב.

הכתרים היו מערכת העיטורים הגבוהה ביותר בצבא. הם הוענקו לחיילים שביצעו פעולות יוצאות דופן בחשיבותן בשדה הקרב.
כתר המצור הוענק רק למפקדי צבא שבשעת מצור שברו את המצור והצילו את צבאם.
לאחר הרפורמות החוקתיות של לוקיוס קורנליוס סולה, חייל שזכה בכתר קיבל זכאות להיכנס לסנאט. על כל הסנאטורים היה לקום לכבודו. המעוטר חייב לענוד את הכתר בכינוס ציבורי, וחלה חובה להריע לו גם על ידי בכירים ממנו. המעוטר, אביו וסבו פטורים מקיום חובות אזרחיות.
כתרים יכלו להיות עשויים מעלי אלון או מעלי הדס, וכן מגרסאות זהב. גרסאות זהב עוצבו לפעמים בצורת צריחים. הייתה גם גרסה מזהב משובצת יהלומים, אך לא נהגו לענוד אותה. במהלך המצעד נענד בדרך כלל כתר מעלים.

האותות היו עיטורים בעלי חשיבות משנית לעומת הכתרים. הם הוענקו לחיילים מצטיינים על ידי מפקדיהם בסיום הקרבות.

עיטורי הצבא הרומי (Dona Militaria) היו פרסים שהצבא נתן לחיילים על הצטיינות בשדה הקרב.

הכתרים היו הפרסים הכי חשובים בצבא. הם ניתנו לחיילים שעשו מעשים יוצאי דופן.
כתר המצור ניתן רק למפקדים ששברו מצור והצילו את צבאם.
אחרי הרפורמות של לוקיוס קורנליוס סולה, חייל שזכה בכתר יכול היה להיכנס לסנאט. על הסנאטורים היה לקום לכבודו. המעוטר צריך לענוד את הכתר בפומבי, והיו מחויבים להריע לו. המעוטר, אביו וסבו פטורים מחובות אזרחיות.
כתרים יכלו להיות עשויים מעלי אלון או הדס. היו גם כתרי זהב, וחלקם עם יהלומים. בדרך כלל לא ענדו את כתר הזה. במצעד נהגו לענוד את כתר העלים.

אותות היו פרסים פחות חשובים מהכתרים. מפקדים נתנו אותות לחיילים בסיום הקרבות.