עיינות הוא כפר נוער במישור החוף הדרומי, כ־3 ק"מ מדרום‑מערב לנס ציונה, בתחום מועצה אזורית גן רווה.
יש כמה הסברים לשם: לפי זאב וילנאי הוא קיבל את שמו ממעיינות במקום, ויש שאומרים שהשם סמלי ונגזר מפסוק בתורה.
השטח נרכש ב־1926 (500 דונם) ביוזמת עדה מימון. האדמה נחרשה לראשונה ב־1929. יום היסוד נקבע ל־30 במרץ 1930, אז ניטע עץ הדרים הראשון. עד 1934 המקום נקרא "משק הפועלות הגדול ליד נס ציונה". בשנת 1934 הוענק השם עיינות. המוסד נוסד על אדמת הקרן הקיימת על ידי ויצו (הסתדרות עולמית לנשים ציוניות) ומועצת הפועלות של ההסתדרות.
בתחילה שימש כמשק פועלות להכשרה חקלאית של חלוצות. עם השנים הפך לבית ספר חקלאי, ובשנות ה־90 עבר לכפר נוער.
בין 1936 ל־1939 עיינות הותקפה פעמיים. החניכות לא נטשו והשתתפו בהגנה. גם מחלת הקדחת פגע בקליטה ובחלוצות בשנים הראשונות.
לאחר מלחמת העולם השנייה הגיעו לכפר נוער יהודים מניצולי השואה וממדינות שונות. בין 1942 ל־1945 פעלה במקום מחלקת הפלמ"ח הדתית (פלמ"ח, יחידת לחימה של היישוב).
במלחמת העצמאות שימש הכפר נקודת שמירה והתארגנות לצה"ל. חטיבת גבעתי הקימה קו הגנה שני בין גדרה לעיינות; שלט על כך נמצא בכניסה.
אחרי הקמת המדינה בית הספר התמקד בקליטת נוער מעיירות פיתוח ובעולים. בוגרי הכפר הקימו גרעיני התיישבות במקומות רבים. דוגמאות בולטות: מצפה בית אשל (1943) ונחל עוז שנאחז באזרוח ב־1953. גרעינים נוספים הוקמו בשנים הבאות בקיבוצים ובמושבים שונים.
בעשור השני של המאה ה־21 מתקיימים בכפר מפגשים חינוכיים בין בני נוער מהארץ ומחו"ל. נפתחו מסלולים עיוניים וטכנולוגיים, כמו ביוכימיה‑רפואה וקולנוע. קיים גם מסלול ללא פנימיה לתלמידי האזור, מאשדוד עד פתח‑תקווה. בנוסף פועלת שם שלוחה של מכינה קדם‑צבאית אדרת.
מול הכניסה (מכביש 42) נמצא "חניון שקמי עיינות", על שם שלושה שקמים בעלי כיפה גדולה בקוטר כ־12 מטר. בסמוך שרידי סביל שנבנה בתחילת המאה ה־19 על ידי מושל יפו מחמוד אבו נבוט. בחניון מונצחים בוגרי עיינות שנפלו במלחמת ששת הימים; העצים והחניון נטושים כיום.
בכפר יש מבנים היסטוריים: גן פסלים שיצר האמן חנוך בר יוסף עם תלמידים, הבית המרכזי בו התגוררה עדה פישמן מימון, מבנה הרפת מ־1932 ששומר והוסב לשימוש מכינה ומוזיאון, מבנה המחלבה שהוסב לארכיון היסטורי, בית כנסת שהוסב לספרייה ושלט על קו ההגנה גדרה‑עיינות. יש גם אולם אשכול.
עיינות הוא כפר נוער ליד נס ציונה, במועצה אזורית גן רווה.
השטח נרכש ב־1926. ב־1930 ניטע עץ הדרים הראשון, ולכן יום היסוד הוא 30 במרץ 1930. השם עיינות קשור למעיינות במקום.
המקום הוקם על ידי ויצו (ארגון נשים ציוניות) ומועצת הפועלות. בהתחלה זה היה משק פועלות, מקום שבו למדו חקלאות חלוצות.
בשנות ה־30 המקום הותקף פעמיים, אבל החניכות נשארו והגנו עליו. גם הייתה שם מחלת קדחת בשנים הראשונות.
לאחרי מלחמת העולם השנייה הגיעו לכפר נוער נערים ונערות מישראל וממחוץ לה. בין 1942 ל־1945 פעלה במקום יחידת הפלמ"ח (פלמ"ח, יחידת לחימה של היישוב).
ב־1948 שימש המקום נקודת שמירה. חטיבת גבעתי בנתה קו הגנה בין גדרה לעיינות. יש שלט על כך בכניסה.
היום יש בכפר מסלולים לימודיים כמו ביוכימיה‑רפואה וקולנוע. פועלת גם מכינה קדם‑צבאית. יש מסלול לתלמידים שאינם גרים בפנימיה.
בכניסה יש "חניון שקמי עיינות" עם שלושה שקמים ענקיים. קרוב לשם יש שרידי סביל, שוקת מים שנבנתה במאה ה־19. חלק מהמבנים נהפכו למוזיאון, לארכיון ולספרייה.
תגובות גולשים