עימות בחירות

״עימות בחירות״ הוא מפגש מתוקשר בין מתמודדים שמתחרים בבחירות. מפגש מתוקשר, כלומר משודר בתקשורת, שבו השאלות עוסקות בעניינים שעל סדר היום.

בעימותים בישראל, שנערכו מהכנסת התשיעית (1977) עד הארבע עשרה (1996), התמודדו בעיקר ראשי הליכוד ונציגי המערך/מפלגת העבודה. העימותים שודרו במסגרת קמפיין המפלגות, וזמן השידור הוקצה מהקצבת התעמולה של כל מפלגה. הם הוקלטו מראש; הבחירה באולפן נעשתה בהטלת מטבע בין נציגי המפלגות, ובפועל רבים הוקלטו באולפן שהפיק את שידורי הליכוד. גם סדר התשובות נקבע בהגרלה.

לאחר כל עימות כמעט שתי המפלגות טענו שניצחו והציגו סקרים. מאחר שהשאלות נקבעו מראש, התאמה הייתה דומה יותר לנאומים מאשר לוויכוח חופשי. אחרי הבחירות לכנסת החמש עשרה הפסיקו לקיים עימותים לזמן רב. הסיבה המרכזית הייתה ההערכה שעימות עלול להזיק למועמד שמוביל בסקרים.

ערב הבחירות המיוחדות ב-2001 ניסתה מפלגת העבודה לארגן עימות בין אהוד ברק לאריאל שרון. הליכוד התנגד, בהתבסס על התקדים מהמערכת הקודמת.

״עימות בחירות״ הוא מפגש משודר בין מתמודדים על תפקיד. משודר, זה אומר בטלוויזיה או ברדיו. המתמודדים עונים על שאלות חשובות.

בעימותים בישראל בשנים 1977, 1996 נפגשו בעיקר נציגי הליכוד ונציגי מפלגת העבודה. העימותים הוקלטו מראש. איך בחרו את האולפן? הטילו מטבע. בדרך כלל האולפן היה של הליכוד. גם מי עונה ראשון נקבע בהגרלה.

אחרי רוב העימותים כל מפלגה אמרה שניצחה. מאחר שהשאלות היו מוכנות מראש, המועמדים נשאו הרבה נאומים.

אחרי הבחירות לכנסת החמש עשרה הפסיקו לקיים עימותים. בסוף עשו ניסיון ב-2001 לשוב ולעשות עימות בין ברק לשרון, אך הליכוד סרב.

העימות הנשיאותי הראשון בארגנטינה היה ב-2015. פעם, ב-1989, מישהו סירב להופיע, ואחד המועמדים דיבר מול כיסא ריק.