עיצורים וילוניים (velar) הם עיצורים המיוצרים בבסיס החיתוך שבין גב הלשון לווילון. הווילון הוא החך הרך, החלק האחורי של החיך.
בעברית המודרנית הווילוניים מיוצגים בעיקר באותיות ג, כּ (כּ עם דגש) ו‑ק. במילים שאולות מופיע גם הצירוף ״נג״, למשל ב״פינג פונג״, שבו האות נ מייצגת צליל נאזלי וילוני. (נאזלי = צליל שבו האוויר יוצא מהאף.)
הווילוניים הסותמים (פלאזיבלים, plosives) נפוצים בשפות רבות. הווילוני האפי (nasal) נפוץ בשפות גרמאניות ונכתב לעיתים כביטוי האותיות ng. באלפבית הרוני היה לעיצור זה ייצוג ייחודי.
הווילוני החוכך (fricative) יכול להיות קולי או אטום. חוכך = צליל שבו האוויר חומק בין שני חלקים ויוצר חיכוך. הקולי מופיע בשפות כמו ערבית, יוונית, הולנדית, פורטוגזית, ספרדית, בלארוסית, אוקראינית וצ׳כית. החוכך האטום מופיע בדרך כלל יחד עם המקביל הקולי, אך יכול להופיע גם לבדו. דוגמה לכך היא ה‑ch בגרמנית אחרי תנועות אחוריות.
בטבלאות תיאור עיצורים, כשמופיעים שני עיצורים באותה משבצת, הימני מסמן את העיצור הקולי (מלווה ברטט מיתרי הקול) והשמאלי את העיצור האטום (בלי רטט).
וילוניים הם צלילים שנוצרים מאחורי הלשון, ליד החך הרך. החך הרך נקרא גם ווילון.
בעברית יש וילוניים באותיות ג, כּ ו‑ק. במילה פינג פונג האות נ נשמעת כמו צליל ״נג״ מאחורה. זה נקרא נאזלי. נאזלי = צליל שיוצא מהאף.
יש גם וילוניים חוככיים. חוכך הוא צליל שנוצר מחיכוך של האוויר. צלילים כאלה יש בשפות כמו גרמנית, ספרדית וערבית. בדוגמאות של טבלאות, כשיש שני סימנים יחד, הימני הוא הקולי (עם רטט), והשמאלי הוא האטום (בלי רטט).
תגובות גולשים