נישוף (באנגלית: aspiration) הוא תכונה של עיצורים שבה נשמע פוף או זרם אוויר קל מיד אחרי העיצור. בתהליך זה מיתרי הקול (שני רצועות בריאות הגרון שיוצרות קול) פתוחים בצורה שגורמת לחיכוך אוויר לפני שהעיצור נסגר לחלוטין. כך בסיס החיתוך של העיצור אינו מיתרי הקול, בניגוד לעיצורים סדקיים שבהם הרטט של מיתרי הקול הוא מקור הצליל.
יש שתי צורות עיקריות של נישוף. בצורת ראשונה מיתרי הקול קרובים מספיק כדי ליצור חיכוך, אבל הם לא רוטטים. בצורת שנייה הם רוטטים קלות, ואז העיצור מנושף וקולית מעט.
באלפבית הפונטי הבינלאומי (IPA) מסמנים נישוף לא קולתי באמצעות h מוקטן [ʰ] לצידו של העיצור. נישוף קולית מסומן ב־IPA על ידי [ʱ] או על ידי שתי נקודות מתחת לאות [d̤].
בכמה שפות הנישוף מובחן פונמית (כלומר משנה משמעות מילים), למשל בשפות סיניות. בעברית ובאנגלית הנישוף הוא אלופוני, הוא מתרחש בביצוע, אך לא משנה את המשמעות. למשל המילה tenth פונמית היא /tɛnθ/ וביצועה עשוי להיות [tʰɛn̪θ]. אדם שלא מנשף עדיין יובן, אך מבטאו ייתפס כזר.
נישוף הוא פוף אוויר קטן אחרי עיצור. עיצורים הם צלילים כמו t ו‑d. מיתרי הקול הם הרצועות בגרון שעוזרות לקול.
לפעמים המיתרים פתוחים כך שיוצא חיכוך אוויר לפני העיצור. זה עושה פוף קצר. לפעמים המיתרים רוטטים קצת וזה נותן פוף עם קול חלש.
בשפות מסוימות הפוף משנה מילים. בעברית ובאנגלית זה לא משנה מילים, אבל הוא קיים בביצוע. למשל במילה "tenth" שומעים פוף קל על ה‑t. אם אדם לא עושה את הפוף, הקשיבו יבינו אותו, אבל הקול יישמע קצת זר.
תגובות גולשים